וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן

דבר תורה לפרשת פקודי, תשע"ט "אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל-פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:" אז ראשית – כמובן שלא

עברנו את מעמד הר סיני, קיבלנו את עשרת הדברות ועכשיו – לציווי על בניית המשכן ובמרכזו הארון: (ט"ז )וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ:

פרשת השבוע שלנו, פרשת משפטים, כשמה כן-היא – רשימה ארוכה של משפטים, כלומר חוקים,  רובם עוסקים בהתוויית ההתנהגות מוסרית שבין אדם לחברו. אך בסופה של הפרשה

הפרשה בה אנחנו מקבלים את עשרת הדיברות, נפתחת דווקא במפגש איחוד מרגש בין משה לחותנו, יתרו. ויֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ וַיִּשַּׁק-ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ-לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם

השבת – היא "שבת שירה" לכבודה של שירת הים, היוצאת מפי משה ובני ישראל לאחר המעבר הדרמטי בחרבה. שירה זו משופעת בתיאורי הכנעת והשמדת האויב

משה ואהרן באים והולכים אצל פרעה, אחת עשרה מכות עוברות בסך, והיות וה' מכביד את לב פרעה, רק עוד מכה אחת אחרונה ניצחת, תהא זו