בשעה טובה סיימנו את ספר ויקרא והשבוע אנחנו מתחילים בפרשה הראשונה של ספר במדבר. א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה

מתוך ההפטרה של שבת "קדושים" – עמוס ט' י"ג-ט"ו: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  

  מחר בערב אנחנו משתחררים, יוצאים ממצרים – מעבדות לחירות. האמנם? האם אי-עבדות הינה בהכרח חירות? "אם חירות היתה מושג שלילי בלבד", אומר הרב עדין