לפני ארבע שנים כתבתי את הדרשה הזו לכבוד ט"ו באב והיות והאהבה היא רגש אנושי נצחי, מילותיה עדיין נכונות – השבת היא שבת "נחמו", השבת

וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. וְאַהֲרֹן,

  השבוע ההפטרה שלנו לקוחה מדברי הנביא מיכה, המתייחס לפרשת השבוע, היא פרשת בלק. וכך הוא אומר לעם: "עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה