קריאות התיגר על מנהיגותו של משה ואהרון נמשכות. הפעם זהו קורח ועדתו ומצטרפים אליו גם דתן,אבירם ואון בן פלת משבט ראובן. משה ככל הנראה כל כך מתוסכל מול הקריאות האלה,

שנים עשר מרגלים נשלחים לתור את הארץ – הטובה היא אם רעה? הם שבים מהמשימה – עשרה מטילים מורא בלב העם ושניים – כלב בן יפונה ויהושע מנסים להגן על

את היום (יום רביעי) פתחנו מיכל סייבל רכזת הקהילה ואנוכי בדיון מה לעשות כתגובה לדברי הבלע שנכתבו על פרסום סדנת בר/בת המצווה בדף הפייסבוק שלנו, ראו התמונה בעדכן השבועי (תגובות נבחרות

אנחנו רגע לפני שבועות, חג מתן תורה. למרות חשיבותו של החג והמעמד, אני רוצה דווקא לדבר על השבת הקרובה וליתר דיוק על אירוע משמעותי בשבילי שיקרה עוד שעות אחדות. מצעד

ביום ראשון הקרוב, כ"ח באייר, נציין את יום ירושלים. זהו תירוץ מצוין להביט על אחת מנקודות הציון המקראיות המתארות כיצד נהפכה ירושלים מעיר יבוסית לעיר הקודש. אנחנו בימי מלכות דוד,

השבוע אנחנו מסיימים את ספר ויקרא . בפתיחת הפרשה אנחנו מוצאים נאום "אם-אז": אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.   וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ומצד שני

מדוע בכל שבת אנו קוראים גם בנביאים? ולא סתם אלא שלכל פרשה, נקבעה הפטרה מסוימת? הדעה הרווחת אומרת: "לפי שגזרו שמד על ישראל שלא יקראו בתורה, וכנגד שבעה שהיו עולין

"מדינת ישראל – ראשית צמיחת גאולתנו" "אני מדבר כאן הערב כמי שאהבתו לארץ הזו היא אהבה קשה ומסובכת. ואף על פי כן היא חד משמעית. וכמי שהברית שהייתה לו תמיד

המוות הנורא שהפרשה נפתחת בה, הוא המוות של בני אהרון. כביכול כבר עבר זמן רב מאז מותם. ומה קרה אחרי? אהרון נדרש לחזור אל החיים. " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן

בשביעי של פסח, אומרת המסורת, חצו בני ישראל את הים. שירת הים הגדולה היא גם פרץ של הודיה ושבח על זמרת יה והישועה שהמציא לנו, אך היא גם שרטוט המהלך

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ / אסתר שקלים עוֹלִים לָרֶגֶל לָאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בַּכִּכַּר הַמֶּרְכָּזִית בְּתֵל אָבִיב, לְיַד הָעִירִיָּה וְשָׁרִים בְּלַחַשׁ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה שֶׁל הַמְּשׁוֹרְרִים הַדְּגוּלִים מִקַּדְמַת דְנָא וַחֲסִידִּים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מַדְלִיקִים נֵרוֹת

"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר

ההפטרה של השבת שלפני ליל הסדר, מסתיימת במשפט הבא, שבעקבותיו, כך אומר אחד הפירושים נקראית שבת הגדול כך (ולא הגדולה): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל,

מה משותף בין לידה, נגעים בעור, שיער נושר ובית שפשתה בו רקבובית? תאמרו לי, חוץ מהלידה, בכולם מדובר בצרעת, הנושא שעוסקת בו פרשת השבוע הזו וגם זו הבאה אחריה. אז

דבר תורה לפרשת שמיני, תשע"ט פרשת שמיני נפתחת באירוע החגיגי של חנוכת המשכן, השקתם החגיגית של אהרון ובניו ככהנים. ואז קורה האסון הנורא – בניו של אהרון, נדב ואביהוא: " וַיַּקְרִיבוּ

כתבה : מיכל קן תור להיות מלכה, זה לא כזה פצצה את לא יכולה לבוא איך שאת רוצה. או אפילו לבושה… גם על הכתר הייתי מוכנה לוותר, לא היה צריך