למה באמצע הדרמה הגדולה שקוראים לה חיי יוסף, עושה הבימאי המקראי קאט ואנחנו מוצאים עצמנו בקו עלילה שונה, במקום פיזי שונה ועם גיבורים אחרים? ולמה כל זה קורה ברגע

השבוע אני מתכבדת לחלוק עימכם את מילותיה החכמות של הרבה אסנת אלדר. הדרשה הבאה נכתבה בשבוע המאבק לאלימות בנשים (19.11.2018) וַתֵּצֵא דִינָה / הרבה אסנת אלדר וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר

 עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ–כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ,

השבוע נולדים ליצחק ורבקה במזל טוב תאומים ובחלוף השנים הם גדלים ונעשים לאנשים בוגרים ועצמאיים. ולמרות היותם תאומים – הם לא יכולים להיות יותר שונים האחד מאחיו. אחד שעיר וגדול

דבר תורה לפרשת ויֵרָא תשפ"ב   לפני שבוע דיברתי פה על שלשת השיחות שבין הקב"ה ובין אברהם. והשבוע אבקש להתמקד בשתי השיחות האחרונות – בראשונה בהן, אברהם מנסה להניא את

פָּרָשַׁת נִיצָּבִים היא הפרשה השמינית בספר דברים. היא נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, והיא הפרשה הפותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות והקצרות שבתורה – ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה.שני

מתוך פרשת השבוע שלנו, פרשת שופטים: כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.   שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה

בין המצוות הרבות המופיעות בפרשה שלנו, פרשת ראה, מופיעה אחת מענינת: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: " מהו תִגודדו? הפשט של הפסוק יאמר – גֶדד

דבר תורה לאסיפה כללית תשפ"א מדוע מכל הדברים, בנאומו האחרון של משה, לפני פרידתו מישראל ומהעולם הזה – זה הדבר שהוא בוחר לומר?  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  כמנהיג מוכשר, משה פוגש את העם בדיוק במקום

שני הסיפורים המפורסמים של פרשת השבוע שלנו הם פנחס – הכהן הקנאי שדוקר את החוטאים וזוכה בברית עולם והסיפור השני, האהוב יותר על הזרמים הליברליים, הוא על חמשת בנות צלופחד

והפעם פרי עטה של חברת הקהילה לאנה זילברמן סולוביי מעטות הפרשות בתורה הקרויות על שמם של אנשים. פנחס, (חיי) שרה, קרח, נח, יתרו, והפרשה שלנו, בלק. שרה אימנו, קרח ופנחס

שלח לך – הפרשה בה נשלחים שנים עשר שליחים לתור את הארץ. הם חוזרים ומדווחים: וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. כך אומרים עשרת המרגלים

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה בתורה. היא נפתחת ומסתיימת בהתארגנות של המחנה כולו – היא ממשיכה מהפרשה הקודמת, פרשת במדבר, את חלוקת תפקידי הלוויים (הקיפול של אוהל מועד והנשיאה שלו)

אני לא כ"כ אוהבת את פייסבוק, אבל היום – אולי כדי למצוא נחמה – הצצתי וראיתי כי רבים מחברי לתנועה הרפורמית הצמידו לתמונת הפרופיל שלהם את הפסוק –  "כי מלחמה

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ, כִּי יַפְלִא נֶדֶר–בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, לַיהוָה.  ג וְהָיָה עֶרְכְּךָ, הַזָּכָר, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַד בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה:  וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.  ד וְאִם-נְקֵבָה, הִוא–וְהָיָה עֶרְכְּךָ,

דבר תורה לשבת הגדול  שבת הגדול ולא הגדולה על שם הפסוק האחרון מתוך ההפטרה של השבת לפני פסח: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא."