דבר תורה לפרשת "וירא" תשפ"ב

דבר תורה לפרשת ויֵרָא תשפ"ב

 

לפני שבוע דיברתי פה על שלשת השיחות שבין הקב"ה ובין אברהם. והשבוע אבקש להתמקד בשתי השיחות האחרונות –

בראשונה בהן, אברהם מנסה להניא את אלוהים מלהשמיד את כלל אנשי סדום ועמורה – "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע" (בראשית יח כה).

ובשניה בדיאלוג התנכ"י, התשובה של אברהם היא בת מילה אחת – הנני.

המדרשים החכמים קושרים בין השיחה השניה ובין השיחה השלישית ואומרים כי המשא ומתן על סדום ועמורה מקדים את העקידה – לא במקרה. האמירה הזו של אברהם "להמית צדיק עם רשע" היא הבסיס לדיאלוג השלישי הקצר שבא במהלך העקידה ולמעשה מונע אותה.

נדלג לסיפור העקידה –

וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.  וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ.   וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.   וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. (בראשית כ"ב ט-יב)

המדרש בבראשית רבה מרגיש, כמוני, צורך עז לתת מילים בפיו של אברהם. המדרש אומר – היו שם עוד כמה מילים של אברהם. אחרי אותה קריאה של אלוהים – 'אל תשלח ידך אל הנער' כתוב:

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם.

אומר המדרש: "ויקרא מלאך ה' אליו שנית … ויאמר בי נשבעתי" – מה צורך לשבועה זו? אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את בני יצחק." (בראשית רבה פרשה נו סימן יא).

אבל יותר מכך – מדוע הספיקה מילה אחת בלבד –הנני – כדי שאלוהים יחזור בו מבקשת העקידה?

כאן מגיעה השיחה על סדום ועמורה ומבהירה –

חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אמר ר' אלעזר: פָּרָא בָּסִילֶיוֹס נוֹמוֹס אַגְרָפוֹס.  ובעברית – לפני המלך החוק אינו כתוב. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רוצה הוא מקיימה ואם לאו סוף שהוא מקיימה על ידי אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה והוא מקיימה תחילה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה' ". (ויקרא יט לב)– אני הוא שקיימתי מצוות עמידת זקן תחילה (ויקרא רבה, בחוקתי, פרשה לה סימן ג).

הזקן הוא אברהם – ואלוהים במדרש אומר: אם קבעתי את המצווה מפני שיבה תקום – אני הראשון שקיימתי אותה. גם באתי לאברהם בצורת שלשת המלאכים, כדי לבשר לו על הולדת בנו, וגם באתי לפניו כשביקש לדבר על סדום.

ובמילים אחרות, אלוהים בעצמו מלך מלכי המלכים לא מעל החוק של עצמו. הוא מקיים אפילו את המצוות ה'קטנות' ביותר – כיבוד זקנים.

אברהם במילה אחת 'הנני' מזכיר לאלוהים את העיקרון הזה – שאין ישות שהיא מעל החוק, אפילו לא אלוהים בעצמו. ואם יש צדק – הרי שגם אלוהים מחוייב לקימו.

אברהם מעלה את הטיעון הזה הרבה הרבה לפני העקידה, הרבה לפני שיצחק נולד. והוא לא מעלה את זה כשזה נוגע לו אישית, לדבר היקר ביותר בחייו – אלא כשהוא מנסה להגן על זרים חלקם כנראה רשעים גמורים.

והיות ואלוהים הוא מלך של אמת  – הוא לא רק מבטל את הציווי המקורי אלא גם נשבע לאברהם שהדבר לא יחזור שנית לא כלפיו ולא כלפי צאצאיו.

 

נזכרתי היטב בציווי היהודי הזה – שאין אף אחד מעל לחוק, אפילו לא מי שחוקק את החוק – השבוע.

השנה התחדש לי יום הזיכרון ליצחק רבין בחוויה ראשונה להיות אם לילדה ששבה הביתה מציון היום הזה במערכת החינוך הממלכתית.

ולמרות כל הרינונים והביקורת על אותה מערכת חינוך – לפחות בכיתה ב' אחת, בבית ספר אחד במבשרת ציון – לימדו בדיוק את מה שצריך ללמד ביום הזה.

בשיחה עם אורי, שנולדה כמעט עשרים שנה אחרי הרצח, היא ידעה לספר לי בדיוק רב על מה שקרה באותו מוצאי שבת ארור, ומדוע היו שם כל האנשים ומה היה בכיס של החולצה וששלושת הכדורים שנורו ורצחו אדם שהיו לו זכויות רבות– היו גם מעשה אלימות ששבר את החברה הישראלית לרסיסים.

והכל קרה כי אדם אחד שנתמך על ידי המון משולהב ומוסת ומנהיגים חסרי אחריות, ושחשב שהוא מעל החוק – החוק שנחקק על ידי אותו אלוהים שהוא כביכול מאמין בו כל כך.

פָּרָא בָּסִילֶיוֹס נוֹמוֹס אַגְרָפוֹס – אבל הקב"ה אינו כן.

; חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ואם הקב"ה כפוף למשפט של עצמו, ודאי וודאי שאנו, אזובי הקיר, כפופים ל'לא תרצח' ללא סייגים.

כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶך אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל ואת כל העמים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ.

שתהיה לכולנו שבת שלום