פָּרָשַׁת נִיצָּבִים היא הפרשה השמינית בספר דברים. היא נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, והיא הפרשה הפותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות והקצרות שבתורה – ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה.
שני נושאים מרכזיים בפרשה – חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו והאפשרות לתשובה. רגע לפני שנצלול לשני הנושאים האלה, נתהה רגע על בחירה של מילה.
מדוע סופר המקרא בחר להשתמש דווקא במילה "ניצבים"?! אולי "עומדים" או "נמצאים" היה מתאים יותר…
אנו בפתחה של השבת האחרונה של שנת תשפ"א. בעוד מספר ימים נחגוג את ראש השנה החדשה. הרב ד"ר בני לאו מלמד אותנו על שני פירושים אפשריים למילה "ניצבים". פעם אחת "ניצבים" מסמלת את המתח והפחד שאנו חשים סביב אימת הדין של הימים הנוראים, ופעם שנייה – התייצבות, זקיפות הקומה, הביטחון שעם ישראל מרגיש ומפגין מול הקב"ה.
על הסמיכות לראש השנה, מוסיף הרב דוד סתיו ואומר: "אתם ניצבים היום", משמע, אומה שלמה עומדת יחד, לקבל את הדין של השנה החדשה. ביום יום שלנו, אנו מתמודדים עם אתגרים רבים ולעתים אף סכנות, שלא מבחינות בין עורף לחזית, בין עשירים לעניים, בין מרכז לפריפריה, בין אורתודוקסים לרפורמים. באמירה "אתם ניצבים היום" ישנה אחריות קולקטיבית, שותפות גורל, משימה קבוצתית לחזק קודם כל את הברית האנושית בינינו לבין עצמנו, על מנת שנוכל לעמוד יחד, כאומה אחת ואחידה מול בוראנו ולבקש שנה טובה. על זה נאמר: " לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי – אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ – אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ."
סיפור הברית מופיע פעמים רבות בסיפורי התורה. ברית הקשת עם נח אחרי המבול, הברית עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים, חלום יעקב, מעמד הר סיני, ברית הכהונה ועוד. הברית בפרשה שלנו היא ברית מיוחדת, אפילו מעט מהפכנית. מצד אחד זו ברית מחודשת. כמו חידוש נדרים של זוג הנשוי כבר עשרות שנים. רגע לפני הפרידה הגדולה, ולפני המעבר של נהר הירדן וכניסה אל הארץ המובטחת, מרגיש משה רבינו שהוא צריך לחדש את הברית בין עם ישראל לקב"ה. הוא פונה אל כל בני ובנות העם ומפרט בכוונה תחילה את כל הנוכחים במעמד הזה, על מנת לא לשכוח אף אחד.
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:"
מה שיוצא מן הכלל ומשמעותי בברית הזאת בעיניי, זה שהיא ברית תלת מימדית. לא רק שמשה כורת ברית עם הנוכחים במעמד, אלא, הוא נותן תוקף לדורות הקודמים, וגם פונה אל דורות העתיד. הוא מזכיר לכל הנוכחים על הברית שכבר נכרתה בעבר עם אבות אבותיהם והיא גם מחייבת את הדורות הבאים. משה רוצה להבטיח את המשכיות הקשר. לדור ודור. שלא יקרה מצב, שבני ובנות הדור הבא יגידו: אנחנו לא כרתנו ברית אלא אבותינו ולכן איננו מחויבים לשמור אותה.
וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:"
"איננו פה עימנו היום" הכוונה היא למי שטרם נולד, לכל דורות העתיד. על כך נאמר בתלמוד, כי כל הנולד בישראל "מושבע ועומד מהר סיני".
אני יודעת בוודאות שהסבים שלי חלמו על להיות יהודיים של "עם חופשי בארצנו", והם חלמו זאת לא רק עבור עצמם, אלא, בעיקר עבור הנכדים והנינים שלהם. הסבים שלנו, אנחנו עצמינו והילדים שלנו זה הפירוש הפשוט של "אתם ניצבים היום". כולנו רצועה בשרשרת הדורות של עם ישראל. עם הנצח.
לשמור על ברית זה לא תמיד קל. החיים חזקים. ונפש האדם רכה רכה. יש סטיות, ויש פיתויים. העין פוזלת, הגוף רוצה והנשמה מתפתה.
הפרשה שלנו מלמדת שתמיד יש אפשרות לעשות תשובה. לחזור להתחלה.
" וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: "
חשוב שתהיה בעולם אפשרות להזדמנות שניה. לעשות תשובה. להתחרט, להתחיל מבראשית. אין אדם ואישה מושלמים. מהדהדות לי המילים בשיר היפה של אסף אמדורסקי:
זמן להתחיל מבראשית,
זמן להצמיח שורשים,
ולהפסיק לרוץ במעגל.
להתחיל מבראשית,
ולהצמיח שורשים
ולהפסיק לרוץ במעגל
בלי לדעת מה.
————————————
ולבסוף, הכל כתוב והרשות נתונה.
"הַֽעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַֽחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:"
כח הבחירה הוא כח עצום וחשוב מאוד. החופש לבחור. היכולת להתחרט והאפשרות לבחור מחדש. אין דת או תרבות אחרת בהיסטוריה של העולם שמדגישה בכל פעם את חשיבות הבחירה. בכל רגע נתון אנו בוחרים אם להיות צדיקים או רשעים. שמחים או עצובים. אופטימים או פאסימיים, חברתיים או מתבודדים. פרשת "ניצבים" מזמינה אותה להתבונן בבחירות שלנו, כל יום מחדש. ולבחור בחיים.
אני לא יכולה לחשוב על פרשה טובה יותר לשבוע ההסמכה שלי לרבנות. מצד אחד, אני יכולה לשאול ולתהות האם אני באמת מחויבת בברית שכרתו אי שם בעבר הרחוק מאוד אבות אבותי?! אבל בפועל, אני מרגישה בכל נימי רוחי שאני עצמי עמדתי בהר סיני, במדבר, ובעבר הירדן. אני עצמי נכנסתי אל הארץ המובטחת. אמנם פיזית לפני 30 שנים אבל רוחנית לפני 3500 שנים, עוד בארץ כנען. בכל יום בל"ט שנותיי, הרגשתי שאני חלק משרשרת הדורות שכרתו את הברית ובכל פעם אני מחדשת אותה בעצמי. זה גם הגורל שלי וגם הייעוד שלי, בו זמנית. ואני נושאת את עול המצוות הזה בגאוה ובאחריות.
בסיום דבריי, אני מבקשת להודות לקהילה היקרה הזאת, שהפכה לי ולמשפחתי לבית חם אוהב ותומך בשבע השנים האחרונות. תודה על כל המילים הטובות, על הרוח הגבית ועל כך שאתם מאפשרים לי מרחב בטוח להתנסות ולצמוח. תודה מיוחדת לחברי הועד, לשליחי הציבור, לרב אלונה ולכל הצוות המקצועי. לכבוד הוא לי להיות ניצבת עימכם.
אני מזמינה אותנו, ברוח פרשת ניצבים, לבחון את הברית הפרטית שלנו עם בורא עולם. לראות את החלקים היציבים ולשפר את החלקים הרעועים. לכוון מיתרים לקראת השנה החדשה. שנת תשפ"ב. אמן ואמן שתהא שנה זו שנה של פנים בפנים. שנה של בריאות, שמחה ופריחה אישית, משפחתית וקהילתית. מי יתן ונזכה להיכתב בספר החיים.
שבת שלום!
לאנה