בשעה טובה סיימנו את ספר ויקרא והשבוע אנחנו מתחילים בפרשה הראשונה של ספר במדבר.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לֵאמֹר.  ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל–תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.  ד וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה–אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.  ה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם:  לִרְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר.  ו לְשִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי.  ז לִיהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  ח לְיִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר…..והשמות נמשכים.  טז אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם:  רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם.

ברוב המקרים, דבר התורה לפרשת במדבר ידלג מעדנות מעל לרשימת השמות הזו ויבחר לדבר על סדר התקדמות בני ישראל לפי מחנות או אולי על ההקדשה של תפקידי הלוויים והתפקידים של כל משפחה ומשפחה.

אך אני דווקא ארצה למקד מבטי ברשימה הזו של נשיאי ישראל ולדבר על שניים מתוך הרשימה –

הראשון הוא נחשון בן עמינדב. מניחה שהם מצלצל לכם מוכר – נחשון, בן עמינדב משבט יהודה הוא הראשון שהעז לקפוץ למים ברגע אחרי שמשה נטה את ידו על ים סוף. ומכאן המושג נחשון. אם תחפשו את הסיפור במקרא לא תמצאו. הסיפור מופיע לראשונה בתורה שבע"פ – היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים – קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"  (סוטה, ל"ו ע"ב).

השם השני שלא נשמע לי מוכר, אלא פשוט נשמע מצחיק הוא שלומיאל בן צורישדי.

כיום נאמר על שלומיאל שהוא "בעל ידיים שמאליות". להבדיל משלימזל חסר המזל, השלומיאל הוא נושא באחריות לצרות הבאות עליו. שתי המילים רווחו ביידיש ומשם זלגו אף אל התרבות הגרמנית. המשורר הגרמני, היינריך היינה, מזכיר את השלומיאל בשיר המוקדש ליהודה הלוי. וכדי להבין את האיזכור בשיר, צריך לחזור למדרש התלמודי הטוען כי שלומיאל בן צורישדי, נשיא שבט שמעון, הוא לא אחר מזמרי בן סלוא. זה שזנה יחד עם מדיינית ושניהם שופדו באכזריות ע"י חניתו של פנחס הכהן.

כותב היינה בשירו כך: "האגדה המסופרת על ידי העם, שהועברה בעל פה מדור לדור, מכחישה את העובדה שהיה זה זמרי שנדקר על ידי רומחו של פינחס; אלא שבמקום, עיוור מזעם, פנחס דקר לא את העבריין אלא אחר, חף מפשע: את שלומיאל בן צורישדי". (אילון גלעד, מי היה השְׁלוּמִיאֵל הראשון?, באתר הארץ, 13 ביוני 2019)

לפי הפרשנות האחרונה של היינריך היינה שלומיאל הראשון, היה ככל הנראה גם שלימזל לא קטן.

אנחנו נאחל לכולנו הרבה מזל, הצלחה במעשי ידינו (בין אם ימניות הן או שמאליות) ושבת שלום ?