וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר.(במדבר ל"ג, ל"ז-ל"ט)

בחודש החמישי – באחד לחודש. החמישי הוא חודש אב. היות והתחלנו היום את חודש אב – חשבתי שיהיה זה נכון להקדיש את דבר התורה הפעם לפטירתו של אהרון.

מות אהרון מסופר בהרחבה כמה פרקים קודם לכן בפרק כ' (פרשת חוקת):

וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר.   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.   יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל–עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה.   קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר.  וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם.   וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר, לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה.   וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר, מִן-הָהָר.   וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.   (במדבר, כ' כ"ב-כ"ט).

מדוע דווקא בחר הכתוב לספר פעמיים בהרחבה יחסית על הפטירה של אהרון?

השאלה הזו הטרידה כנראה גם את חז"ל. ובמקום תשובה אביא מדרש ארוך הלקוח מ"ילקוט שמעוני" שהינו לקט מדרשים מאוחרים, כנראה מהמאה 11 או ה-13.

כדי לא להטריח את הציבור לקחתי את גרסת ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי והתאמתי אותה מעט ללשוננו-

כשהגיע זמנו של אהרון למות, אמר הקב"ה למשה – לך והודיע לאהרון. השכים משה בשחרית והלך לו אל אהרון. החל קורא לו – אחי! אחי! ירד אהרון אחיו ושאלו – "מה ראית להשכים ולבוא אלי"? אמר לו משה – "התקשיתי לישון היות והיית מהרהר בדבר מן התורה". "ומה הדבר שהיית מהרהר בו"? "איני יודע מהו, אלא שבספר בראשית הוא". "הבא אותו ונקרא בו" נטלו ספר בראשית וקראו בו כל פרשה ופרשה ועל כל אחת ואחת אמר "יפה עשה ויפה ברא הקב"ה!" וכיון שהגיע לבריאת האדם, אמר משה – "מה אומר לאדם, שהביא מות לעולם"? ואני ששלטתי במלאכי השרת ואתה שעצרת את המוות- לא סופנו לכך? עוד כמה שנים יש לנו לחיות?" אמר לו (אהרון) "קטנות הן!" משה המשיך והאריך בדבריו עד שהזכיר לו את יום המות. מיד הרגישו עצמותיו של אהרון גויעתו. שאל אהרון את משה "שמא בשבילי הוא הדבר?" אמר לו – "הן" […] שאל משה – מקובל עליך למות? אמר אהרון – הן. אמר משה – נעלה להר ההר. מיד עלו שלשתם – משה ואהרון ואלעזר לעיני כל ישראל. […]

“וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" — לְמשֶׁה לֹא בָכוּ אֶלָּא אֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ וְהָיָה מוֹכִיחָם בִּדְבָרִים, וְאַהֲרֹן לֹא אָמַר מִיָּמָיו לְאִישׁ: סָרַחְתָּ, וּלְאִשָּׁה — סָרָחַתְּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם,[…]  מְלַמֵּד כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בְּאָדָם רָשָׁע וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם; לְמָחָר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר עֲבֵרָה, אָמַר: אוֹי לִי! אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי אַחַר־כָּךְ וְאֶרְאֶה אֶת־אַהֲרֹן? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁנָּתַן לִי שָׁלוֹם, — וְנִמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה. וְכֵן שְׁנֵי בְנֵי אָדָם, שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, הָלַךְ אַהֲרֹן וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, רְאֵה! חֲבֵרְךָ מְטָרֵף אֶת־לִבּוֹ וּמְתַלֵּשׁ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמֵר: “אוֹי לִי, אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי וְאֶרְאֶה בַחֲבֵרִי? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁסָּרַחְתִּי עָלָיו” — הָיָה יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ, עַד שֶׁמּוֹצִיא כָל קִנְאָה שֶׁבְּלִבּוֹ. שׁוּב הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּעִנְיָן זֶה. וּכְשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָזֶה גִּפְּפוּ וְנִשְּׁקוּ זֶה לָזֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן… כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".

והמדרש מלמד אותנו שאהרון נזכר פעמיים, וכל בית ישראל נעצבו עליו ללא יוצא מן הכלל, לא בגלל שהיה כהן גדול, ראש השלשלת של הכהנים. אלא כי היה רודף שלום. ועשה הכל, ללא קשר לפולחן, כדי שמדנים ומריבות בעם ישראל יעברו מן העולם.

מי יתן וביום השנה למותו של אהרון, נזכר בשיעור שהשאיר לנו ונדע ליישמו בחיינו אנו.