דבר תורה לשבת זכור תשפ"ב

 

ואולי כי בעשרת הימים האחרונים הייתי בריצת מרתון להגשת בקשה לתמיכה ממשלתית בקהילה שלנו. בהגשת עשרות טפסים מטפסים שונים, בריצה אחר חתימות וחתימות משולבות וחתימות דיגיטליות ותצהירי עורכי דין ותמציות רישום –  כך כשסוף סוף התיישבתי לכתוב מילים אלו כל מה שחשבתי עליו היתה המילה הפרסית פתשגן.

כן. זו שנקרא בדיוק ביום חמישי במגילה – הצו המלכותי בו אחשוורוש מצווה כך – פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים–לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה

לכל שלטון יש חוקים ותקנות, ופקידים ושליחי השלטון. ככה זה במדינתנו וכך היה בשושן.

ולכן את הדרשה השבוע אקדיש לפתשגן ההוא.

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

מדוע העיר שושן נבוכה? היינו מצפים אולי למילה אחרת – אם תושבי שושן צדיקים כתושבי נינוה – הרי שהיתה קמה קול צעקה. ואם רשעים גמורים הם כתושבי סדום – אולי היה זה רעש שמחה גדולה?

העיר שושן נבוכה כי הצו לא ברור. מה שידוע להמן ואחשוורוש לא כתוב בצו. כל מה שכתוב בצו הוא- להיות עתידים ליום הזה. על מי מדובר? ולמה עתידים?

והיות וסופר המגילה הוא סופר נהדר – מיד בשורה הבאה נאמר לנו: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". היות ומרדכי מקורב לבית המלוכה (כמו שראינו בסיפור בגתן ותרש) הוא יודע את תוכן הצו. כשהוא פוגש את התך, הסריס – וַיַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ; וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים)—לְאַבְּדָם. וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם.

וכך עכשיו גם אסתר יודעת את כוונת הצו.

 

את ההמשך אנחנו מכירים…אסתר לוקחת על עצמה את משימת ההצלה ואף למזלנו עומדת בה. היא מבקשת מאחשוורוש לבטל את הצו המלכותי. והוא מסכים. אך ישנה בעיה – " כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ–אֵין לְהָשִׁיב."

כותב הפרשן עמנואל הרומי – "בעבור שדתי מדי ופרס אין מדרכם לשוב אחורנית" – היות ובפרס המלך והאל חד הם – החוקים הם נצחיים ואי אפשר לבטלם. ולכן אומר להם אחשוורוש – וְ֠אַתֶּ֠ם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ " – אני סומך עליכם ועל חוכמתכם למצוא פתרון.

והפתרון נמצא די בקלות.

פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת (היהודיים) [הַיְּהוּדִ֤ים] (עתודים) [עֲתִידִים֙] לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃    מרדכי ואסתר הוסיפו שתי מילים בלבד – להינקם מאויביהם.

יש ליהודים זכות הגנה עצמית לקום ולהילחם אבל רק במי שקם עליהם. אין להם זכות לטבוח סתם כך בעמים אחרים בממלכה.

והפעם התגובה של שושן (וחשוב לראות שהתגובה היא של כל שושן, יהודים ולא יהודים כאחד):  והעיר שושן צהלה ושמחה.

מן הידועות היא כי אלוהים נסתר במגילה. המלך אחשוורוש המתיימר להחליף אותו בהחלטות גורליות מתואר בצורה כה גרוטסקית, שאין אלא להבין זאת כסאטירה שנונה על אנשים החושבים כי חוקיהם נצחיים ולא ניתנים לשינוי כחוקים אלוהיים. והנה בהוספה פשוטה של שתי מילים – כוונת החוק מתהפכת.

מה שנדמה עיתים כגורל, או כחוק עליון – אינו כך. כל עוד מדובר במעשי אדם תמיד, אבל תמיד, ניתן לשנות. ניתן לתקן. צריך רק את המרדכי והאסתר של דורנו כדי להעז.

מי יתן ונדע לתקן. מי יתן וערים רחוקות כשושן תשוב לצהול ולשמוח.

 

שבת שלום ופורים שמח.

הרב אלונה