כך נקראת השבת שלפני תשעה באב, היות וההפטרה אותה נקרא השבת מתחילה במילות נבואת התוכחה של ישעיהו: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה" (ישעיהו פרק א פסוק א).
המילה חזון במשמעותה המקראית היא מלשון חזיון, כלומר נבואה שהיא מראֵה. הנביא חוזה מה שעתיד לבוא דרך מראה של המציאות.
אך יש גם מובן אחר, קרוב יותר במובנו לשימוש בעברית העכשווית: "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ: (משלי כט יח). הפסוק ממשלי מזכיר יותר את השימוש העכשווי שלנו למילה חזון, כאן הכוונה היא למצב אידאלי אליו שואפים להגיע.
אך ברור כי נבואת ישעיהו (כמו גם חזיונות של נביאים אחרים) כוללת בתוכם חזון, תמונה אידיאלית של מציאות רצויה. בתיאור החזון הנביא קורא לנו לשוב מהסטיה שנעשתה. כך למשל בהפטרה שלנו– "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה". (ישעיהו י"ד-י"ז).
נביא אחר המשתמש בשורש ח.ז.ה במובן דומה – הוא יתרו. יתרו המשתאה רואה את משה יושב לבדו ושופט את העם מבוקר ועד ערב. יתרו מייעץ לו כך: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל–גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע (שמות י"ח, י"ח-כ"א)
מדרש 'שכל טוב' שנכתב על יד רבי מנחם בן שלמה במאה השתים עשרה שואל: "ואתה תחזה מכל העם. מדהוה ליה למימר תראה ואמר תחזה, שמע מינה לשון נבואה, ודומה לו חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה (ישעיהו א א), חזות קשה הוגד לי (שם כא ב), וכל כדומה. (שכל טוב (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יח סימן כא)
מדוע יתרו משתמש בלשון "תחזה"? מדוע הוא לא אומר "ואתה תראה מכל העם"? או "ואתה תבחר מכל העם"? אומר 'שכל טוב' – כאשר בוחרים אנשים שיעמדו בראש העם, תחת משה וינהיגו אותו, חייב להיות מעורב בזה חזון, וחייבת להיות פה גם סוג של נבואה. כלומר צריך להיות כיוון ברור לאן רוצים להנהיג את העם, לאן מכוונים. וגם צריך שתהיה יכולת ניבוי לגבי מי אותם מנהיגים שייטיבו עם העם. רק שילוב של השניים יביא אותנו אל סיפה של ארץ מובטחת.
שבת חזון מאפשרת לנו לחשוב על המציאות אליה אנו שואפים לחיות בה וכיצד ניתן להגיע אליה באמצעות מנהיגים ראויים. מי ייתן ותצלח דרכנו.
שבת שלום,
הרב אלונה ניר קרן
