שיר לפרשת ויחי

מנשל – מזל תם

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹמֵד
מִיְמִין סַבָּא
הַכֹּל נִרְאֶה שָׁגוּי.
בָּאֲלַכְסוֹן מוּזָר מַגִּישׁ שְׂמֹאלוֹ
מַנִּיחַ עַל רֹאשִׁי
וִימִינוֹ עַל רֹאש אָחִי אֶפְרַיִם
וּמְמַלְמֵל בְּרָכָה.
סַבָּא לֹא רוֹאֶה. אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהַתְּנוּעוֹת שֶׁלּוֹ מְדֻיָּקוֹת.
לֹא מְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה
מִיָּד מוֹצֵא.
אַבָּא מְנַסֶּה לְתַקֵּן אֶת הַשְּׁגִיאָה,
אֶת שִׂכּוּל הַיָּדַיִם,
כִּמְעַט בְּכֹחַ.

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַמַּבָּט הַקָּשֶׁה הַזֶּה
אֶת הָאֶנֶרְגִּיָה הָעֲצוּרָה.
סַבָּא מְמָאֵן בְּהַבְטַחַת:
גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם אֲבָל
אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ.

לְרֶגַע אֲנִי חָשׁ כְּמוֹ עֵשָׂו
צוֹעֵק צְעָקָה
גְּדֹלָה וּמָרָה
עַד מְאֹד.

לְסָבִי וּלְאַבִי-סָבִי,
הָעִוָּרוֹן הוּא מָקוֹם,
מִפְלָט מִמַּרְאוֹת הַמְּצִיאוּת.
אֲבָל אֵצֶל סַבָּא,
אֵין רֵיחַ תַּבְשִׁיל וְאֵין טַעְמוֹ
אֵין נִגּוּד בֵּין קוֹל לִתְחוּשַׁת-הַגּוּף
אֵין תַּעְתּוּעַ וְאֵין בִּלְבּוּל.
כָּל הַחוּשִׁים. כֻּלָּם.
הוֹפְכִים בְּיַחַד בְּתוֹכוֹ
לִרְאִיָּה פְּנִימִית חוֹדֶרֶת
וְנוֹקֶבֶת
שֶׁיּוֹדַעַת אֶת הַכֹּל.
…אֲנִי מְקַבֵּל אֶת זֶה.
אוּלַי…
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים…
גַּם אֲנִי אֶהְיֶה
אִישׁ עִוֵּר-רוֹאֶה