השבוע אנחנו עוסקים באברהם, פרשה זו והבאה אחריה עיקריה סיפור קורותיו של אברהם. אנו מוצאים אותו בחרן לשם הגיע יחד עם אביו תרח לאחר שעזבו את אור כשדים והוא נשוי לשרי.

הפרשה נפתחת באמירה ישירה של הקב"ה לאברהם ללכת ממקום מגוריו אל מקום לא ידוע שאותו יראה בעתיד. לציווי נלווית ברכה של שפע פרטי: "אעשך לגוי גדול, אברכך ואגדלה שמך והיה ברכה", ושפע כללי:  "ונברכו בך כל משפחות האדמה"

אברהם יוצא לדרך הלא נודעת, משפחתו עמו וגם לוט בן אחיו מצטרף והם מגיעים לארץ כנען. לשון הציווי "לך לך" עניין מאוד את קוראי הפרשה ומפרשיה ועליו התעכבו. מרגע זה התורה מתמקדת בדמותו של אברם ובקורות אותו, וניתן ללמוד על הגיבור הזה רק מתוך תגובותיו לארועים הנקרים בדרכו. אברם הוא דמות לא מוכרת עד כה, לא נאמר עליו דבר. לעומת נוח למשל שעליו נאמר: "ונוח מצא חן בעיני ה' "     וגם: "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". על אברם לא נאמרו דברי שבח מכל סוג. בנקודת הזמן של הפרשה, אברם אמור לזנוח את כל המוכר לו וללכת  בעקבות ציווי האל, לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו ולהתנתק מכל מורשת מוכרת ידועה ומקנה ביטחון. הפירוט שנאמר כאן מרמז על העומק שבו עליו להתנתק מכל שכבת קשר לחייו הקודמים. כשאנו מתלווים לאברהם בסיפור, קשה שלא לחשוב מה היה קורה לנו, אם בשיגרת חיינו היינו נדרשים לשינויים מפליגים מסוג אלה שנדרש להם אברהם.במהלך הפרשה. אנו לומדים יותר על התכונות המאפיינות את הדמות המרכזית בה ויכולים להסיק מכך לגבי חיינו אנו כאן ועכשיו.

הביטוי לך לך מופיע שוב בחיי אברהם בהמשך בפרשה הבאה, פרשת וירא, כשהוא מצטווה להעלות את בנו לקרבן לאל: "לך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה". כלומר פעמיים מרכזיות בחייו לשון הפנייה של האל אליו ייחודית וכפולה.בפעם הראשונה זו הליכה לעבר עתיד לא נודע ובפעם השנייה הפנייה מבקשת ממנו לוותר על עתידו-בנו יחידו. בשני המקרים אברם הולך ללא פיקפוק ושאלה בעקבות הנאמר לו. קשה לבקש דוגמה אישית יותר בולטת לאדם מאמין מאשר שני מקרים אלו בחיי אדם.

אומרת נחמה ליבוביץ על כך: "עצם היותו מועמד בנסיון היא ערובה להיות ראוי להיבחר" ומדרש בראשית רבה אומר:  "היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת, עד שהוא שוברם.ובמי הוא בודק? בקנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים".

אברהם הולך לו עם עצמו, עוזב את הקרקע בה צמחה אישיותו, שאלו הם הארץ, המולדת והבית והשפעתו מתרחבת אל מעבר לגבול מושבו.אם לפרידה מכל המוכר והידוע בארצו וביתו נדרש אמון, כאן נדרשת תכונה נוספת – אומץ.

פרשנות נוספת מייחסת להליכה זו הליכה אל עצמיותו-הליכה פנימה.כפי שאמר רב זושא: "לך אליך". מסעות הם תהליך פנימי שמשפיע על המתרחש בחוץ. ומצאנו בהיסטוריה כמה וכמה נוסעים שהיתה משמעות פנימית רבה למסעותיהם.אפשר בהקשר זה להזכיר שני נוסעים חשובים וידועים,את האפוס היווני איליידה ואודיסיאה שבה מתוארים מסעותיו של אודיסיאוס והתהפוכות שקרו  לו ולסביבתו בעקבות מסעות אלה.וגם אפשר להזכיר את גואטמה סידהרתה המכונה בודהה, שמסעותיו ברחבי הודו הביאו אותו להבנות מעמיקות על נפש האדם.מסעות ככלל ושינוי מקום הם תהליך פנימי עמוק.

אברהם במסעו ובדרכו שונה וייחודי מבני דורו. לפני כן תוארו בפרשות אנשים שרצו לעשות לעצמם: "נעשה לנו שם", נאמר כשדובר על בנייני הפאר של הציבור.כאן אברהם עובד את אלוהיו לבדו ודרוש לו אומץ להיות במיעוט.

מסעו הקודם של אברם עם בני משפחתו מאור כשדים, יתכן והיה לצרכי הצלה, כאן ההליכה היא אחרת.ללא צורך קיומי נראה לעין, קם אברם ונוטש מקום מגורים שהוא מבוסס בו. זהו המרד השני של אברם לאחר שבראשון לפי המקורות מרד בתרבות ובדת השלטת באור כשדים ובשלטון וכנראה העדיף לעזוב.

בלוח חסידות חב"ד נאמר שבפרשת לך לך מתחיל "השבוע השמח באמת". ומדוע? זהו הנסיון השלישי של האנושות,הנסיון הראשון היה בפרשת בראשית אצל אדם וחווה וחטאם. נסיון שני בפרשת נוח שבעקבותיו מבול שיחת את הכל ועכשיו הגענו לאברהם.

האמירה "לך לך " אמורה לא רק לאברהם אלא לכל מי שקורא בפרשה. הרב שלום ברזובסקי כותב בספרו: "כי כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות,הטובים והרעים, כולם ניתנו לו לפי תיקון עולמו ועל זה נאמר לך לך אל ייעודך אל תיקון נשמתך" לשון הליכה, התורה בוחרת בלשון זו כדי להורות שזה התפקיד של האדם ללכת ולהתקדם תמיד אל הייעוד ולא לעמוד במקום שאז ייחשב כירידה.

במהלך הפרשה אברהם נתקל בתנאי חיים קשים בארצו החדשה. רעב שורר בארץ והוא יורד עם משפחתו מצריימה. כאן המקום לציין שבצאתו את חרן בתחילת המסע היה בן 75 שנה ככתוב. לקראת סיום הפרשה הוא מתקרב לשנת המאה. במהלך התקופה הזו הוא חוזר ממצרים עם משפחתו ובוחר לו את אזור ההר כמקום מגוריו. בן אחיו לוט שחוזר עמו מעדיף את אזור הבקעה הפורה בצד ממלכת סדום. הנדודים, השהות במצרים והחזרה לארץ המובטחת במסע נדודים אתגרי, חושפים באברהם פנים נוספות ואיכויות בצד תכונות שעשויות להראות כלא מחמיאות. הוא מתמודד עם מסורת החיים המצרית ומחליט לשקר ולא להודות ששרי היא אשתו, מפחד שירצח. הוא מעריך את מצבו ומחליט להמר על חיי אשתו וביטחונה וחושף פן לא מחמיא באישיותו.לאחר שהמצב הסתדר עבורו ועבורה הוא זוכה לעושר רב מיד פרעה.בלווית בני ביתו ולוט אחיינו הוא חוזר לנדוד לכנען. שם לאחר תקופה מתגלעים סכסוכים בין אנשיו רועי הצאן לאנשי לוט. המפרשים מצביעים על נקודה זו כמשקפת את ההבדל בין שני האישים .לוט חובב הרכוש, החיים הנוחים והעושר לעומת אברהם שמקפיד על כבוד וזכויות העמים הגרים באזור. לוט בוחר לגור באזור סדום העשיר והפורה, אברהם עולה לגב ההר.

מסע החיים של אברם ממשיך והוא לוקח חלק בלחימה כדי להציל את לוט שנשבה במהלך מתקפה של ארבעה מלכים. שוב מתגלה פן באישיותו שזוכה ע"י המפרשים להערכה רבה. יכולת של מצביא לאגד סביבו כוחות לוחמים, דאגה לזולת ונדיבות המנצח, שמתגלה בו לעומת מלך סדום המנוצח. הוא נפגש במלכיצדק מלך שלם. אותה שלם שכנראה תהפך לבירת דוד, זוכה מידיו לברכה ומנחה. מלכיצדק, מזכיר הכתוב הוא כהן לאל עליון ולכן ברכתו חשובה. גם בארוע זה כמו בחלומו שם בא בברית בין הבתרים משתקפות התפתחויות עתידיות שתבואנה לידי ביטוי בצאצאיו לדורותיהם.בעקבות החלום הוא מל את עצמו ואת כל בני ביתו.אברהם בן 99 וישמעאל בן 13 בעת המילה שהיא אות לברית החקוקה בבשרם בינם לאל.כאן מסתיימת הפרשה אך לא עלילות אברהם. בהיותו מחובר להבנה רחבה יותר מבני דורו מתאפשרת לאברהם טרנספורמציה ומסע שמחובר למציאות עמוקה יותר ולתחושת עצמי ברורה. הוא הולך מבלי לדעת לאן, הוא דואג לזולת והוא מעריך את המציאות ופועל לפיה.

העם היהודי כשאר העולם נתון לשינוי מתמיד, זו דרכו של העולם. שלא כעמים אחרים אינו שוקע ומתנוון.ציווי הדת שלו כוללים ארץ, בית,משפחה שלעמים אחרים ניתנו מלכתחילה. כאן ,בדומה לאברהם ציווים אלה מחייבים מאמץ מתמיד להשגתם. לא מובטח שישארו בידי עם ישראל.אברהם הוא זה שהציב תשתית של בית לאומי ומשפחתי בארץ שנקבעה בעבורו לפי דבר האל ורצונו.בפרשה באים לידי ביטוי השקפות עולם מנוגדות בין רועי אברהם ורועי לוט כשהראשונים חסים (לפי המדרש בתלמוד דברי רבי ברכיה) על רכוש האחר. מצטט הרב זקס את העיתונאי הבריטי אנדרו מאר: "היהודים באמת היו שונים,הם העשירו את העולם והציבו לו אתגרים".

עם ירושה כזו של הליכה במסע אל יעד לא נודע תוך כדי תנועה מתמדת והובלה אנו בישראל ובקהילה שלנו ממשיכים את דרכו של אברהם כמיטב יכולתנו כשאמונה בכבוד האדם,בריבונות האל ותרומה לקהילה הם נר לרגלנו.מגפת הקורונה והתהפוכות העולמיות הן הקרקע שעליה כצאצאי אברהם אנו מצווים להמשיך במסע לפי העקרונות שהותוו בעבורנו כבר על ידי אברהם אי שם לפני כמה אלפי שנה.

שיהיה לנו בהצלחה!

שבת שלום, חנה סורק