בשבת שלפני יום הכיפורים, נקרא בהפטרה מתוך דברי הנביא הושע:

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן: יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן: (הושע פרק יד פסוקים ב-ח).

"תשובה, שיבה, משובה ושובבה משמשים לשון נופל על לשון מליצית, כולם משורש שו"ב. כך גם "ישובו יושבי בצילו" הגם שישיבה היא משורש יש"ב. עדיין הכל בצליל אחד. כך הוא גם בנביאים רבים אחרים. התשובה לה', השיבה לארץ והישיבה המחודשת בה, הולכים בד"כ ביחד והם התשובה למשובה ולשובבה שגרמו לחורבן ולגלות.

שילוב "שיבות" אלה יוצר את הקשר הסמוי-מה בין תשעה באב וימים נוראים. שבע הפטרות הנחמה הם חוט מקשר של תקוה, גאולה ותשובה/שיבה, בין אבל תשעה באב ובין הסליחה והכפרה של ראש השנה ויום הכיפורים. חוט שני שהופך ללבן (ללבנון) בין כסה לעשור". (מתוך אתר "מחלקי המים" שבת שובה תשע"ז https://www.mayim.org.il).

חוט השני שהופך ללבן; חוט הירח שמלווה אותנו בשמי הערב, הולך ומתמלא. הולך ונעשה לבן יותר. מזכיר לנו כי התשובה, כמו האהבה, כמו הים – היא אינסופית:

נמשלה תשובה בים – מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים. ונמשלה תפילה במקוה, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, כך שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. מה המקוה הזה אדם מבקש לטבול ומצא אביו או רבו שם ונתבייש והולך לו, אבל הים הזה, מפליג קימאה ויורד וטובל. (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כד – שובה).

והתשובה כל-כך בהישג יד היא – החלטה שנעשית בלב ויוצאת אל הפועל דרך הפה, בדברינו. "קחו עמכם דברים…ונשלמה פרים שפתינו".

הפסיקתא למעלה יוצרת מדרג בין תשובה לתפילה: אם תפילה היא כמו טבילה במקווה הרי שתשובה היא כמו טבילה בים. ההיררכיה הזו מושתתת על הנחה קודמת שחז"ל יוצרים, במציאות בה אין בית מקדש להקריב קורבנות שיכפרו על חטאים מסוגים שונים: "אמר רבי אלעזר גדולה תפילה יותר מן הקרבנות"(ברכות ל"ב ב). וכך גם מובא במדרש תנחומא (וירא א'): "אמר להן הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפילה שאין מידה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות".

אם כך, התפילה גדולה מקורבנות והתשובה עולה על התפילה.

וכדי שלא נתבלבל במובנה של התשובה, באה מסכת יומא ומבהירה: "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר". (משנה מסכת יומא פרק ח משנה ט)

אם אדם מתכוון מראש לחזור ולחטוא, הרי שאין זו תשובה. אך החיים הם דינאמיים ובלתי ניתנים לצפיה ולניבוי מדוייק. והבחירה נתונה בידינו בכל יום ויום.

כמו בשירו הנודע של ברטולד ברכט 'הכל משתנה':

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

שבת של תשובה ושלום, 

הרב אלונה ניר קרן