אני לא כ"כ אוהבת את פייסבוק, אבל היום – אולי כדי למצוא נחמה – הצצתי וראיתי כי רבים מחברי לתנועה הרפורמית הצמידו לתמונת הפרופיל שלהם את הפסוק – "כי מלחמה אשבור מן הארץ". זהו ציטוט מתוך ההפטרה של פרשת במדבר, הלקוחה מנבואת הזעם והנחמה של הנביא הושֵעַ.
כל מי שאי פעם הניח תפילין, מכיר את הפסוקים של הפרק השני בהושע, הבאים מיד אחרי הפסוק "כי מלחמה אשבור מן הארץ" – " וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה".
בעיני, הפסוק הזה כל כך יפה ומדוייק שהוא הפסוק שבחרתי לשים על תעודת ההסמכה שלי.
זוהי הצהרת אמונים יפיפייה של אלוהים אל זוגתו ישראל. בה אלוהים מבטיח כי כאשר אהובתו תשוב אליו ותדע את ה' – אזי תתקיים הברית בניהם עדי עד. כל יום בו יהודיה מניחה תפילין ברגע שהיא קושרת את רצועת היד על אצבעה, היא חוזרת על המשפט הזה, אך הפעם בהפוך – היא מכריזה על קיום ברית העד הזו בינה ובין אלוהיה.
הבה נקרא את הקטע מהושע שוב בהרחבה –
וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאֹתִי שָׁכְחָה, נְאֻם-יְהוָה. לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ, הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי, עַל-לִבָּהּ. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי. י וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים, מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד, בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה.
אלוהים מכריז כי היחסים החדשים והמתוקנים בינו ובין אהובתו לא יהיו עוד יחסים של בעלות וחוסר שיוויון, כי אם יחסים של הדדיות. זה יקרה רק אחרי שהאהובה תפותה אל המדבר, אל האַיִן, אל המקום שאינו שייך לאף אחד. הוא עושה זאת כדי לשחרר מעליה את כל הבעלים שהיא משועבדת אליהם.
ואת הרגע האופטימי הזה מתאר הנביא כך: "וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה."
עמק עכור הוא עמק מדרום ליריחו והוא נקרא כך בעקבות מעשה עכן בן כרמי. אותו עכן נתפס כשהוא מועל בשלל שנלקח לאחר כיבוש יריחו.
יהושע מצווה לקחת את עכן ואת כל ביתו, ילדיו ורכושו ולרגום אותם באבנים. מקום מותם יקרא לדראון עולם עמק עכור – " מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה". במעשהו עכר כלומר הכתים עכן את כולנו.
ודווקא המקום הזה – מקום של עכירות, של קלקול – הוא הוא יהיה הפתח לתקווה. לעת החדשה הזו.
אתמול בערב עמדתי יחד עם מאות מתושבי האזור שלנו, ועם ראשי המועצות שלנו על הגשר. וכל הזמן הזה התנגן לי בראש – כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל!
אסור לנו לפחד! אסור לנו להתיאש!
כמה רגעים אח"כ, הודות ליוזמתה הברוכה של חברתנו לאנה ושל ארגון 'תג מאיר' – יחד עם מיכל שביט ושרון סופר ועוד שלש נשים מחייכות – חילקנו פרחים ברחובות עין נקובא. הפנים המאירות של מקבלי הפרחים והפנים המאירות שלנו כתגובה אמרו הכל.
המלחמה תישבר. המצב הנוראי, המשתק, המייאש, העצוב הזה ייגמר ויעבור כי אנחנו אלה שנדאג להעביר אותו. הברית הנצחית מושתתת על צדק, משפט, חסד ורחמים.
האנשים בבת ים, חולון, יפו, במושבה הגרמנית בחיפה, בירושלים ובכל מקום שבו אנשים בוחרים לפעול באלימות כלפי אנשים אחרים בשם אלוהים, עובדי עבודה זרה הם. התודעה שלהם היא של בעלות. הכל מתחלק ל"שלי" ו"שלהם", "אנחנו" ו"הם". ורק לצד אחד מגיע חיים. לצד שלהם.
המצב הזה, בו ההמון המשולהב מונע על ידי אמוציות בלתי נשלטות ללא מנהיגות אמיתית מוכר לי. ערב חג מתן תורה – אני נזכרת ברגע שלפני. בני ישראל עומדים למרגלות הר סיני. חגיגיים, מפוחדים מעט. ממתינים. משה עלה מעלה להר. והם ממתינים. וממתינים. ומשהוא הוא לא בא – הפחד משתלט, הם חוזרים באחת למצב של שעבוד. עגל הזהב נוצר.
אני אופטימית. יש בי פתח לתקווה . גם אם אנחנו כרגע נמצאים בעמק עכור – בוא יבוא עידן אחר. אולי זה הפתח לתקווה.
וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי. […]
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה.
היום , ד' בסיוון שהם ארבעים ושמונה יום לעומר. עוד רגע קט נאמר אחרי ההכרזה: עבדי הזמן עבדי עבדים הם. רק עבד ה' הוא לבד חופשי.
מי יתן וכל בני אברהם יתפתו ללכת למדבר, לקבל שוב את התורה, להשתחרר מן הבעלים. להיות חופשיים. שתהיה לנו שבת של שלום ורגיעה.
