דבר תורה פרשת "תרומה"
אחרי שקיבלנו את עשרת הדיברות לפני שתי פרשות ושורה של חוקים בין אדם לחברו בפרשה הקודמת, הגיע זמנו של המשכן.
"וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. ד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. ה וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. ו שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. ז אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. ח וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". (שמות כ"ה).
אחרי כל הניסים שנעשו להם עד כה, באה הדרישה להשיב בנתינה. בני ישראל מצווים לשנס מתניים ולתרום ככל שליבם אומר להם, לצורך בניית המשכן. זו הפעם השניה בתורה, בה מופיע המונח מקדש. וזו גם הפעם האחרונה בספר שמות. מפה והלאה בספר שמות, ייקרא המקדש משכן. משכן, נשמע ברור מהסייפא של הפסוק – היכן שרוח הקודש שוכנת.
אבל ישנה פרשנות מעניינת נוספת –
"אלה פקודי המשכן, משכן העדות" – מהו "משכן" שתי פעמים? אמר רבי שמואל בר מרתא: שנתמשכן שתי פעמים על ידיהם".( שמות רבה נא יג)
מה זאת אומרת משכון? כאן בא מדרש אחר יפה המתאר שיחה בין המלך דוד לבוראו:
אמר לו דוד: אם כן, ולמה איני בונה אותו? (את בית המקדש)
אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו, הוי קיים ואינו חרב.
אמר לו: והרי יפה!
אמר לו הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין." (מדרש פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ב )
לפי מדרש זה בית המקדש הוא משכּוֹן להתנהגותם של בני ישראל. הקב"ה אומר – כשבני ישראל חוטאים, אני פורק את זעמי על מבנים של אבן במקום על אנשים.
ומהם החטאים המדוברים? המדרש בשמות רבה חוזר לפסוק שעסקנו בו בדרשה בשבוע שעבר – "אמר הקב"ה: אף על פי כן, תנאי התניתי עמהם, אם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם, שנאמר: ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כו יא)אל תהי קורא מִשְכַּנִי אלא מַשְכּוֹנִי. […] וכן, התניתי עם משה עליהם, שנאמר(שמות כ"ב כ"ד) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה. ואם תעברו על המצות האלו, אני ממשכן שתי משכונות, שנאמר: אם חבול תחבול שלמת רעך (שמות כ"ב כ"ה). [מדרש רבה ל"א י].
ובמילים פשוטות – הערבות לכך שבני ישראל יקיימו חברה צודקת ומוסרית הוא בית המקדש. פעמיים (ולכן חבול תחבול) בית המקדש נחרב בדיוק מהסיבות הללו.
ומה כל זה רלבנטי לנו, יהודים בני זמננו, המתפללים בזרם שאינו מייחל להקמה פיזית של בית מקדש שלישי?
התשובה מנוסחת היטב ע"י ההוגה הרב אברהם יהושע השל. בספרו "השבת" הֶשֶל קבע כי היהדות (הרבנית, לא המקראית) איננה מתמקדת בקידוש מרחבים פיזיים, היא מקדשת זמן – "היהדות היא דת של זמן , והיא מכוונת לקידוש הזמן. היהדות מלמדת אותנו להידבק אל קדושה בזמן, אל מאורעות קדושים, ללמוד כיצד לקדש מקומות מקלט המזדקרים מתוך הזרם האדיר של השנה. השבתות הן הקתדרלות הגדולות שלנו; וקודש־הקודשים שלנו הוא מקדש שאותו לא הרומאים ולא הגרמנים יכלו לשרוף, מקדש שאפילו השמד אינו יכול להכחיד על נקלה: יום הכיפורים. אפשר לאפיין את הפולחן היהודי כאמנות של צורות בעלות משמעות בזמן, כ ארכיטקטורה של זמן".
מי יתן ונדע ליצור מרחבי קדושה של זמן – הן בקודש והן בחול. מרחבים של נחת ושל מנוחה אמיתית. ומי יתן ונגיע גם אל מרחבים של על-זמן בהם מושלים צדק, שיוויון, חירות ואחווה. התמונה האידיאלית הזו היא היא בית המקדש השלישי שלנו, אחרית הימים – גם זה מונח שבסיסו בלא-זמן.
מה טבו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.
שבת שלום
