דבר תורה להפטרה של שמיני
בימים האחרונים אני משתדלת למצוא נחמה ועידוד בספר תהילים. והנה ההפטרה של פרשת השבוע, פרשת שמיני, שלחה אותי למזמור קל"ב, להלן חלקו הראשון:
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד– אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.
ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה; נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ג אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי; לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַיהוָה; מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ו הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה; מְצָאנוּהָ, בִּשְׂדֵי-יָעַר.
ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו; נִשְׁתַּחֲוֶה, לַהֲדֹם רַגְלָיו.
ח קוּמָה יְהוָה, לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק; וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.
ומדוע מזמור זה? ההפטרה שלנו היא מספר שמואל ב' פרק ו'. בה מסופר שדוד, שזה עתה הומלך על-ידי שבטי ישראל, מביא סוף סוף את ארון הברית למקומו הראוי – אל בית המקדש בירושלים. התיאור מרנין:" וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים." ותהיתי – אולי מזמור קל"ב הוא אחד מהמזמורים שמשורר המלך הנרגש.
בפתיחת המזמור – דוד נשבע כי לא יתן מנוח לעיניו עד שארון הברית יגיע למקומו הראוי.
ועכשיו הארון נמצא ב'שדי יער' ויש האומרים שהכוונה היא פה,ממש לידינו, בקרית יערים. הוא עולה כדי להביא אותו למנוחה מתאימה. 'קומה קומה ה', אתה וארון עוזך". אני קוראת בשורה הזו רמז לסיפור הקושר את ההפטרה שלנו לפרשת השבוע שלנו. עוזֶך – הוא לא רק ארון הכח של הקב"ה, אלא אולי מרמז על הארון של עוזא. מיהו עוזא? ובכן – בכל השמחה הגדולה הזו, קורה אסון: "וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ–כִּי שָׁמְטוּ, הַבָּקָר. וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם, עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים". עוזא בן אבינדב (שימו לב לשם אביו), הוא אחד מאנשי קרית יערים הנושאים את הארון. לא ברור האם עוזא מועד ומחזיק בארון שלא ליפול או שמא הארון נשמט ועוזא מנסה למנוע את נפילתו לקרקע. כך או כך עוזא שרצה בכל כוחו לעזור, להיטיב עם ה' – טעה, נענש ומת.
בפרשה שלנו, כזכור, בני אהרון נדב ואביהוא (וביחד אבינדב) נענשים כי הקריבו 'אש זרה' לפני ה'. גם כאן לא ממש ברור מדוע נענשו במוות בני אהרון. הצמדת ההפטרה משמואל ב' לפרשת השבוע נותנת פרשנות אחת להבין מדוע הומתו בני אהרון.
המקבילה הערוכה והמצנזרת של קורות המלך דוד הינה ספר דברי הימים. בספר א' פרק ט"ו מתואר המקרה ברמז בשורה אחת:" יג כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, לֹא אַתֶּם–פָּרַץ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ, כִּי-לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט. יד וַיִּתְקַדְּשׁוּ, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְהַעֲלוֹת, אֶת-אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. טו וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-הַלְוִיִּם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, כִּדְבַר יְהוָה–בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת, עֲלֵיהֶם. {פ}
בפעם הראשונה שניסינו להביא את ארון ה' לירושלים, עשינו זאת נגד החוק – לויים לא נשאו את הארון, ואלו שנשאו- נשאו אותו על עגלת בקר ולא כפי שציוה משה – בעצמם -באמצעות מוטות על כתפיהם.
לפי פרשנות זו (וזוהי פרשנות תוך-מקראית) – עוזא מת כי הוא חרג מן הנהלים, ובהשלכה של חז"ל גם נדב ואביהוא חרגו מהחוקים. אולי האש זרה – זרה לציווי המדוקדק שניתן על ידי משה.
בחציו השני של המזמור, אלוהים עונה לדוד כביכול, ונשבע:
יב אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי– וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם:
גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד– יֵשְׁבוּ, לְכִסֵּא-לָךְ.
יג כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן; אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד: פֹּה-אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ.
טו צֵידָהּ, בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ, אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז וְכֹהֲנֶיהָ, אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ, רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
הברית ביננו לה' מותנית היא. גם אם אנחנו חושבים שאנו עובדים את ה' במלוא הדבקות וההתלהבות, אם אנחנו לא נכונים ללמוד את הכללים, להבין את סדרי העדיפויות – אזי במקום להתקרב אנחנו מתרחקים. אולי פסוק ט"ו וט"ז מיטיבים להבהיר מה קודם למה. ראשית – את ציון אברך צידה, האביונים ישבעו לחם – אנחנו צריכים לדאוג שהחלשים ביותר יהיו הראשונים שצרכיהם הבסיסיים יסופקו. הכהנים עיקר תפקידם איננו ללבוש בגדי פאר – כי אם 'ישע'. ה'מדים' שלהם, מה שהם עונדים ככרטיס הביקור שלהם, הוא לדאוג לישועת החלשים, או-אז 'חסידיה – רנן ירננו'.
רק כשסדר העדיפויות הזה מתקיים – קודם דאגה לתחתית הפירמידה, כשהניצבים בקודקוד מבינים שהם בסך הכל כלי-שרת לספק ישועה לבסיס, רק אז הברית מתקיימת. וכל זה בידינו. לא ביד השם.
מי יתן וכדוד, לא נשקוט ולא נישן עד אשר הצד שלנו בברית יתקיים.
שתהיה לנו שבת שלום.
