איך הגיעו נעליים לסיפור מכירת יוסף?

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה: (בראשית ל"ז, כ"ח).

ההפטרה המחוברת לפרשת "וישב" לקוחה מעמוס פרק ב' ונפתחת בפסוק הבא:

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם (עמוס ב', ו')

מה הקשר בין הפסוק הזה לסיפור מכירת יוסף לישמעאלים? הצדיק בפסוק הוא יוסף. והמדרשים אומרים שהוא נמכר לא רק בעבור עשרים כסף, ששמשו את האחים לקנות לעצמם נעלים:

"ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת ועברו עליהם ארחת ישמעאלים ואמרו בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמע עוד, ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנאמר: על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". [פרקי דרבי אליעזר (היגר) ל"ז]

הסיפור על מכירת הנעליים היה כה מקובל, שנכנס אף לאחד התרגומים המאוחרים של התורה לארמית – תרגום המכונה "תרגום יונתן":

וְעָבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי מָרֵי פְּרַקְמַטְיָא וּנְגִידוּ וְאַסִיקוּ יַת יוֹסֵף מִן גוּבָא וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין בְּעֶשְרִין מָעִין דִכְסַף וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם.

ובתרגום חזרה לעברית –

ויעברו אנשים מדינים בעלי מסחר וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לערבים בעשרים מעות של כסף ויקנו מהם סנדלים ויביאו את יוסף למצרים"

חטא האחים מעסיק רבות את חז"ל ופרשנים מאוחרים יותר. הם תוהים כיצד לא נענשו האחים על חטא חמור כל-כך?

הנבואה של עמוס נותנת אפשרות לתשובה  – על שלשה פשעים אלוהים מחל, אך על הרביעי (מכירת יוסף) – ישראל יבואו על עונשם בעתיד.

אחד המדרשים מספר לנו, שישראל אכן באו על ענשם רק בימי מלכות רומי. בעבור עשרת האחים החוטאים, נענשו עשרת הרוגי מלכות:

פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה (קיסר רומי) ומצא כתוב "וגונב איש ומכרו וגו' (שמות כ"א ט"ז) והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחבריו ואמר להם: "מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו"? אמרו לו "חייב מיתה", אמר להם "אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים". אמרו לו "למה?", אמר להם "בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב וימכרו את יוסף (בראשית לז כח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב ו), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים, בדמי נעלים".  (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלט).

המדרש הזה יתגלגל בסופו של דבר גם לפיוט "אלה אזכרה" שאנו אומרים בסליחות וביום הכיפורים (אשכנז) ובקינות תשעה באב (ספרד):

הנה החלק הרלבנטי:

גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים

וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים

וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים

מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ

וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ

כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ

כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ

הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא

נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ

לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ

וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ

ועתה יובן מדוע דווקא נבואת עמוס בשבת "וישב".  חז"ל ניסו להסביר את המציאות שסביבם, מציאות בה מוצאים להורג עשרה מהמנהיגים הרוחניים הגדולים שלהם. אולי יש פה אמירה מובלעת כי אותה שנאה ופלגנות נמצאת גם בקרב בני ישראל החיים בזמנם שלהם ולא רק בקרב בני יעקב. שנאה שהיא רק בעבור בצע כסף ותו לא?

החיבור בין פרשות השבוע להפטרות הינן עוד דוגמא לאפשרות מתן פרשנות מרחיקת לכת ,בעלת מעוף ורלבנטית להווה  של חז"ל לתורה.  

שתהיה לכולנו שבת שלום.

הרב אלונה ניר קרן