בין המצוות הרבות המופיעות בפרשה שלנו, פרשת ראה, מופיעה אחת מענינת: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: "
מהו תִגודדו?
הפשט של הפסוק יאמר – גֶדד הינו פצע עמוק משריטה. היינו- לא תפצעו את עצמכם. קצת בדומה לאיסור לקעקע את גופנו. המשך הפסוק מחזק השערה זו – לא תגרמו נזק לגופכם כאות לאבל על מת. כנראה מנהג שהיה נפוץ ובו היו פוצעים את העור ואת השיער על המצח כדי להחצין את מעשה האבלות. התורה ובעקבותיה החכמים יוצאים נגד בניסיון לבטלו.
אבל יש, איך לא, פרשנות אחרת לגמרי למילה הזו. תתגודדו מלשון גדוד, להתגודד, להתאסף – תנן התם: מגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלושה עשר, ובארבעה עשר, ובחמישה עשר, לא פחות ולא יותר. אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן, איקרי כאן: "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות. (יבמות יג ע"ב).
מה הקשר בין "אגודות אגודות" הפסוק שלנו וקריאת מגילה?
בפורים, אפילו מהניסיון שלנו, פה במבשרת, אנחנו יודעים כי קיימת שאלה מתי קוראים במגילה. בשיחה התלמודית למעלה, זו לא שאלה האם כמנהג ירושלים או כשאר הארץ, אלא האם חייבים לקרוא כולם ביום אחד או האם יש טווח של ימים בהם אפשר לקרוא את המגילה. זאת כדי לא להטריח אנשים לבוא מעבר לשני, חמישי ושבת לבית הכנסת אם אין מניין במקום המגורים שלהם.
לכך עונה ריש לקיש – לא. צריך לקרוא ביום אחד כדי שלא תיווצר יתר פלגנות.
ממשיכה הסוגיה ביבמות כך: אמר אביי: כי אמרינן "לא תתגודדו" – כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי (ב"ש) והללו מורים כדברי בית הלל (ב"ה), אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות – לית לן בה [=אין בה]. אמר ליה רבא:[…] כי אמרינן לא תתגודדו – כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת – לית לן בה.
כלומר ניתן שתהיה מחלוקת, אבל כשמדובר בבית דין – אי אפשר שיהיו שתי מערכות משפט באותו המקום.
וממשיכים ומדגישים: "תא שמע: במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב; במקומו של רבי אליעזר אִין (כן), במקומו של רבי עקיבא לא!" (יבמות י"ד ע"א).
כלומר – לפי רבי אליעזר מותר היה לעשות מלאכה בשבת כדי לעשות מצווה – כאן מדובר על כריתת עצים להדלקת מדורה לשם ליבון הסכין שתשמש לברית מילה (!). ודוגמא נוספת של אכילת עוף בחלב. אצל ר' אליעזר – כן ואצל ר' עקיבא לא.
העיקרון פה הוא ההבדל שבין חוק ובין מנהג. חברה איננה יכולה להתנהל לפי שתי אמות מידה מקבילות או סותרות. צריך שהחוק יהיה אחד. אבל פרשנות שאיננה דיני נפשות – כאן יכולה להיות מחלוקת, אפילו בנושא "בוער" כמו עבודה בשבת או דיני כשרות. כאן אין מונופול. אם רבי עקיבא, ורבי יוסי הגלילי היו יכולים לאכול אחרת כל אחד במקומו, נדמה לי שגם אנחנו יכולים לחיות בשלום עם אגודות – והכל כדי שלא נתגודד במובן השני – נאבק זה בזה עד שפיכת דמים מיותרת.
שתהיה לנו שבת של שלום – איש איש במקומו, איש איש ומנהגו.
