דבר תורה לפרשת פקודי, תשע"ט

"אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל-פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:"

אז ראשית – כמובן שלא הייתי יכולה לדרוש על שום פסוק אחר מפרשת השבוע שלנו מאחר ושמו של איתמר מוזכר כאן. זה המקום להזמין את כולכם לחגוג עמנו בקבלת השבת הקרובה את הולדתו של איתמר בננו. (ראו פרטים בעדכן)

ועכשיו ברצינות – הסיבה שבחרתי בפסוק זה, היא דווקא תחילת הפסוק –

אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל-פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:

שמות רבה נ"א א-ב – "אלה פקודי המשכן" – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "איש אמונות רב ברכות" (משלי כח כ) – זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: "אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משניים".והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו! … אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: "אלה פקודי המשכן אשר פקד על פי משה".  "אשר פקד משה" לא כתוב כאן,  אלא: "אשר פקד על פי משה" – ע"י משה, "ביד איתמר בן אהרן הכהן".

אפילו משה איננו אמין מספיק כדי להיות גזבר יחיד. כמו בכל עמותה, כאשר מדובר בכספי ציבור – צריך שתי חתימות – תמיד צריכה להיות עין נוספת. וכאן העין הנוספת היא עינו של איתמר.

לאחר שמסתיימת עבודת המשכן שמומנה כולה מכספי ציבור, משה נותן דין וחשבון לציבור כשהוא מפרט בפירוט רב – 'לאן הלך הכסף'.

המדרש מספר לנו, שאפילו משה נחשד במעילה –

שמות רבה "א ו':  אלא משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם: בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה: "אלה פקודי המשכן" – כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבעה מאות וחמישה ושבעים שקל, מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה, אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמור: משה נטלן! מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשויים ווים לעמודים. אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. מי גרם לו? ע"י שישב ופייסן. הוי: "אלה פקודי המשכן".

ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז), ולמה אמר להם משה: "בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם"? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר: "והיה כצאת משה אל האהל … והביטו אחרי משה" (שמות לג ח). ומה היו אומרים? … ר' חמא אמר: היו אומרים: ראה עורף של בנו של עמרם! וחבירו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר?!⁹ כששמע משה כך, א"ל משה: חייכם! נגמר המשכן, אתן לכם חשבון. כשנגמרה מלאכתו אמר להם: בואו ונעשה חשבון. הוי: "אלה פקודי המשכן".¹⁰

מנהיגי הציבור, בבואם להשתמש בכספי ציבור (ואכן הם חייבים לעשות כן, מתוקף תפקידם) – ראוי שינקטו משנה זהירות.

ואולי ראוי גם שיקראו שוב את הציטוט המפורסם הבא:

 ירושלמי יומא פרק א הלכה א: " … מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי כוכבים ומזלות ומגלי עריות ושופכין דמים. אבל בשני מכירין אנו אותם, שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים".

בימים בהם ראש ממשלה מכהן חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים. בימים טרם בחירות – חשוב שנזכר כי הבית חרב לא רק בשל שנאת חינם, אלא גם בשל אהבת הממון. ולמה הכוונה – כאשר הכסף הופך למטרה בפני עצמו, כאשר המנהיגים שלנו שוכחים כי הכסף (או הכח או עצם השלטון) אינם המטרה אלא אך ורק האמצעי כדי לממש חזון – כאשר זה קורה – משהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק…או בממלכת ישראל.

בסוף פרשתינו, הוא גם סיומו של ספר שמות נאמר: " וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת-הַמִּשְׁכָּֽן:

כבוד ה' יכול למלא את המשכן רק כאשר הוא נקי משחיתות. מי יתן ונדע לנקות ולהיות נקיי כפיים.    חזק חזק ונתחזק!

הרב אלונה ניר קרן