בטרם אפתח, אזהרה – הדרשה הפעם מיועדת לאנשים מאמינים.

אתיאסטים, אגנוסטיקנים ושאר כופרים יכולים פשוט לעצום את עיניהם ולנמנם מעט….זה בסדר – פשוט, השבוע זוהי שעתם של אנשי האמונה.  השבוע אנחנו במעמד המופלא, המכונן, הנורא של הר סיני. אנחנו מקבלים את התורה, את עשרת הדיברות.  והיות שכך הרשו לי להתרגש-

"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.  וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.  וַיֵּרֶד יְהוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה." (שמות י"ט, י"ח-כ)

ואז –

"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי." (שמות כ' ב-ג)

תחילת הדיבר הראשון היא בגוף ראשון של אלוהים אלינו. האל נשמע קרוב מאוד: אנוכי, הוצאתיך, פני.

אמר רבי לוי: נראה להם הקדוש ברוך הוא לישראל כמו איקונין שיש לה פנים לכל צד ואלף בני אדם מביטים בה והיא מבטת בכולם, כך הקדוש ברוך הוא כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישראל אומר עמי הוא מדבר. אנכי ה' אלהיכם אין כתיב, אלא אלהיך, למה? לפי שהיה מדבר עם כל אחד ואחד כסדר שהם עומדים סביב ההר כדכתיב והגבלת את העם סביב לאמר. ואל תתמה שהרי המַן כל אחד היה טועמו לפי כחו, ומה המַֹן כך, הדבור על אחת כמה וכמה. (חזקוני שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ב – ג)

ורעיון דומה מובא גם בשמות רבה מפי אותו רבי לוי, שמצטט כהוכחה את מזמור כ"ט מתהילים, שאנחנו שרים בשבת:"הבו לה' בני אלים, הבו לה' כבוד ועוז….קול ה' בכח קול ה' בהדר".  וכך חזר ר' לוי ופירשה אמר להם […] אילו היה כתוב קול ה' בכחו לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול ה' בכח, בכח של כל אחד ואחד, הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאני הוא ה' אלהיך, שנאמר אנכי ה' אלהיך.(שמות רבה על פרשת יתרו).

כל יתר הדיברים הם ציווים בגוף שני – לא תעשה, לא תישא, זכור, כַּבֵּּד, לא תרצח וכו' וכו'.

אם-כן – מדוע בחר אלהים לפתוח בדיבור ישיר?

אומר ה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, פראג 1540-1619): כי מדרך העולם שאחר שהאדם רואה פני המלך ומכירו ויודעו מאז,  הוא מקבלו למלך ואחר שקיבל עליו עול מלכותו, ראוי לקבל מצוותיו. הן מה שיצוה לו על ידי שליח הן מה שיצוה לו בעצמו אף על פי שפני המלך לא ראה בשעת הציווי, אבל אם עדיין פני המלך לא ראה מעולם והוא מסופק בקבלתו, איך ישמע לשלוחו? כי אם אין משלח אין שליח, כך הוצרך הקדוש ברוך הוא לדבר תחילה בנוכח "אנכי ה' אלהיך" להכניס בברית קבלת אלהותו, כי עין בעין יראו את ה' קדושיו ואחר קבלת אלהותו ראוי לשמוע גם אל שלוחו אשר יבוא בשמו. (כלי יקר שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ב – ג)

כלומר, את כל כל שאר הדיברות אמר משה, שליח ה', לעם. אולי אלוהים מיישם פה בעצמו את עצת יתרו למשה כמה פסוקים קודם – ראשית הוא מייצב את מנהיגותו הבלעדית, אך מיד אח"כ הוא מאציל מסמכותו ונותן למשה להעביר את יתר הדברים אל העם.

ממשיך הכלי יקר ושואל – מדוע היה צריך לומר מיד – לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני?

"אם תמצא לומר שכן הוא שזה ה' אשר הוציאנו מארץ מצרים שמא יש אלוה אחר אשר בראנו ואשר ברא שמים וארץ ומאי חזית (ומה ראית) לשמוע בקול זה אלהים אלהינו אשר הוציאנו ממצרים שמא יש אלהים אחר אשר בראנו ובקולו אשמע. על כן אמר מיד לא יהיה לך אלהים אחרים על פני להורות שאין זולתו שום אלוה ואם כן אין אתה רשאי לשמוע לשום שליח כי אם לזה השלוח מאתי. (שם).

כלומר אלוהים מוודא שבני ישראל מבינים כי למרות שהם רואים קולות רבים, למרות שהוא מקשר את האלוהות שלו ל"אני אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שלא יהיה בלבול – אין אלוהים אחרים. האל שברא את העולם הוא האל שהוציא אותם מארץ מצריים.

אם כן, מדוע לא בחר אלוהים לומר: אנכי ה' אלהיך, "יוצר אור ובורא חושך בורא, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה"(ישעיהו מ"ה ז')?  אלהים בוחר לא רק בנימה אישית ובקול ובשפה שמתאימים לכל אחד ואחת מאיתנו, הוא גם בוחר להזכיר לנו מאורע שהייינו עדים לו במו-עיננו. את בריאת העולם לא ראינו, אבל יציאת מצריים התרחשה ממש ממש לנו, באופן אישי – בדיוק לפני שלושה חודשים – כולנו ראינו את החושך שורר ורק במושבותינו אור, כולנו ראינו כיצד כל הבכורים סביבנו נופלים מתים ורק לנו לא אירע דבר, כולנו הלכנו במו רגלינו בחרבה של הים שנחצה לשתיים. ועכשיו זה החושים האנושיים שלנו שקולטים את דבר האל.

ומה היא אומרת לנו? – אנכי ה' אלוהיך – שלש מילים המקפלות בחובן את הקשר הזה הישיר, האֲנָכִי בין האדם ואלוהיו.

מיטיב לנסח זאת הרש"ר הירש: "מה נורא הוד גבורתו של מעמד זה: בעיצומו של זעזוע עולם, בהימוט מוסדי ארץ, מגלה ה' את עצמו כאישיות היחידה, האמיתית והמוחלטת – כ"אנכי" – בתבל כולה, ורק על – ידי ה"אנכי" של ה' קיימת כל יישות אחרת בכוח ובפועל; ומיד פונה ה' אל כל יחיד ויחיד בישראל ואומר: אני "אנכי" שלך – אנכי ה' אלהיך.

אם אין דיבור זה מתפרש כהיגד אלא כמצות – עשה, הרי אין הוא קובע עובדה שבמציאות, אלא כך הוא אומר: מצוה עליך לקבל אותי, ה', כאלוהיך. בכך מניח הדיבור הזה את הבסיס לכל יחסנו אל ה', והיא המצוה שחז"ל כינו אותה בשם "קבלת עול מלכות שמים".

בניגוד לפילוסופיות אחרות, אומר הרש"ר, אין היהדות מבקשת מהמאמין להכיר במציאות האל "[…]  שאני קשור אליו כתוצר מקרי של השתלשלות רבבות סיבות שבעולם הבריאה, שהוא היה לה סיבה ראשונה לפני אלפי דורות, אלא זאת, שכל נשימה ונשימה וכל רגע ורגע של הווייתי – מתת בלתי – אמצעית היא של גבורתו וחסדו, ושעלי להקדיש כל רגע ורגע מחיי בהווה ובעתיד – לעבודתו בלבד. לשון אחר: לא הידיעה על מציאות ה' היא עיקר, אלא ההכרה וההודאה שהוא אלֵי, והוא לבדו תומך גורלי, והוא לבדו מכונן את מעשי ידי. כנגד מצות "אנכי ה' אלהיך" יש רק מענה אחד: אתה אלוהי! (רש"ר הירש שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ב – ג)

בעיני ההכרזה הזו – אתה אלוהי! היא היא העיקר – היא עבודת התמיד – בהכרה ובמעשים, בכל רגע ורגע מחיי בהווה ובעתיד, שיש סיבה ויש שולח ובעיקר יש קול, שהוא חיצוני ופנימי באחת, שאומר לי מהו הטוב.

אתה אלוהי!  היא התשובה שלי, זו הלקוחה היישר ממרגלותיו של הר סיני.

 

אתיאסטים – אתם יכולים להתעורר.

שתהיה לנו שבת שלום!