למה באמצע הדרמה הגדולה שקוראים לה חיי יוסף, עושה הבימאי המקראי קאט ואנחנו מוצאים עצמנו בקו עלילה שונה, במקום פיזי שונה ועם גיבורים אחרים? ולמה כל זה קורה ברגע הכי מותח שיכול להיות?

אז רגע נזכיר לכולנו את העלילה–– יוסף מושלך לבור על ידי אחיו. ראובן, האח הבכור המבוגר מבין כולם מבין שלא יעלה על הדעת לרצוח את אחיהם יוסף, לא משנה עד כמה בלתי נסבל הוא. ובמקום זה מציע להם חלופה, מתוך כוונה לחזור אל הבור, להוציא משם את יוסף ולהחזירו אל אביו. האחים שומעים ומתרצים. הם מפשיטים את יוסף מכתנת הפסים ומשליכים אותו לבור. כשהם מסיימים לעשות את זה. הם יושבים לאכול. יהודה – בן מספר ארבע –רואה שיירה מתקרבת וצץ במוחו רעיון – למה שנמית את יוסף, בוא נמכור אותו לישמעאלים. שוב ההצעה מתקבלת פה אחד, אך עד שהם חוזרים לבור, המדיינים מקדימים אותם במוצאם את יוסף ובמוכרם אותו לישמעאלים. הסצינה מסתיימת בהבנה של האחים כי יוסף אבד. הם טובלים את הכתנת בדם שעיר העיזים, וחוזרים לאבא יעקב עם הבשורה המרה. מעבר מהיר למצריים – בה פוטיפר שר הטבחים קונה את יוסף מהישמעאלים.

ואז במקום להמשיך במצרים אנחנו חוזרים לכנען לקורות אותו בן רביעי יהודה וכלתו תמר. זו ששני הבנים של יהודה, שהיו נשואים לתמר מתים והוא מסרב לייבמה באמצעות הבן השלישי. תמר מתחפשת לזונה נפגשת עם יהודה ומאלצת אותו להכיר באבהותו ולשאת אותה לאישה.

גם המדרש שואל בדיוק את אותה שאלה – מפני מה הסמיך פרשה זו לזו? ונותן שלש אפשרויות, כולן נובעות מהטקס המקראי.

מפני מה הסמיך פרשה זו לזו רבי אלעזר ור' יוחנן רבי אלעזר אמר כדי לסמוך ירידה לירידה רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר להכר. ר' שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. (בראשית רבה, פ"ה,ב).

נתחיל דווקא מהאפשרות השלישית – אומר ר' שמואל בר נחמן – שני הסיפורים הם על נשים שמפתות גברים ושתיהן לשם שמיים – כלומר שתיהן ישנו את מהלך ההיסטוריה. המעשה עצמו נועד כדי להניע מהלכים גדולים. אצל יהודה ותמר – החיבור יוליד שושלת שתגיע בסופו של דבר עד דוד. ובזכות אשת פוטיפר, יוסף יגיע לכלא ומשם יחולץ כדי להיות משנה לפרעה.

שתי האפשרויות הראשונות אותן מציעים ר' אלעזר ור' יוחנן מצביעות על קישור לשוני. רבי אלעזר אומר – לסמוך ירידה לירידה.  "ויוסף הורד מצריימה". וגם סיפור יהודה ותמר נפתח במילים "ויהי בעת ההיא, וירד יהודה מאת אחיו". גם יוסף וגם יהודה יגיעו לנקודת השפל בחייהם – יוסף לא רק יורד מצריימה, אלא בסוף הפרשה שלנו ימצא את עצמו מורד שוב לבור הכלא.

ומה פירוש הירידה של יהודה? אומר רש"י – ליהודה היה מעמד יוצא דופן בין אחיו למרות שלא היה הבכור. אבל כאשר ראו שאר האחים את התגובה של יעקב אביהם, כעסו על יהודה והצעתו למכור. "אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". כלומר אם כבר שכנעת אותנו לא להרוג את יוסף (להבדיל מראובן שלא היה אמיץ מספיק לדרוש זאת ישירות מאחיו), למה לא פשוט שכנעת אותנו – קובלים האחים –  להחזיר את יוסף לאבינו.  כלומר יהודה לא רק נפרד פיזית מאחיו, אלא גם מעמדו יורד בעיניהם. והדבר מוביל אותנו להקשר השלישי אותו עושה ר' יוחנן – כדי לסמוך הכר להכר.

אחי יוסף באים לאבא יעקב –

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. (בראשית ל"ז, ל"ב-ל"ג).

תמר שולחת את פרטי הלבוש ליהודה: "וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.   וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי." (בראשית ל"ח, כ"ה-כ"ו).

השילוב של שני הסיפורים, כולל המוטיביים הלשוניים והרעיוניים אינו מקרי. כוונתו, בין היתר, היא להעמיד שני אבות ממשיכים לאבא ישראל: בית יהודה ובית יוסף. שניהם עולים לגדולה אחרי שפל, שניהם זוכים להכרה. ושניהם יפגשו שוב עוד שנים רבות פנים אל פנים בסיטואציה ההפוכה לגמרי, בה חיי יהודה ואֶחיו יהיו בידי יוסף. עוד נקודה של שפל, של משבר, שתיהפך להזדמנות, לישועה.  הבכי המר והנורא של האב יעקב יהפוך בעוד  שתי פרשות לבכי המרגש והמשחרר  של יוסף ולפיוס הגדול עם אחיו.

יהודה ויוסף הם לא רק אחים אלא הם מייצגים שני בתים – בית דוד אל מול בית יוסף. הירידות והמשברים יכולים להיפך להזדמנות או להידרדר לאבדון.

כאלף שנים מאוחר יותר יעמדו הצאצאים של יהודה ויוסף אחד לעומת השני. יהיה זה בית דוד אל מול בית יוסף. שלמה ואחריו בנו רחבעם יחזקו את שלטונם על ידי עושק השבטים האחרים. הם יעצמו עיניהם לנוכח "סבל בית יוסף" (מלכים א י"א 28), מה שיביא למרידה בשלמה ובסופו של דבר להתפלגות הממלכה. מול רחבעם צאצא יהודה, יעמוד ירבעם בן שבט אפרים, צאצא יוסף.  אי ההכרה תוביל לירידה שאולה.

לא בכדי תמר פוגשת את יהודה ב"פתח עיניים".

לפתוח עיניים נכוחה. להכיר בטעויות שנעשו על ידך. לשאת באחריות. זו הדרך לתשובה. לעליה מהירידה.

שתהיה לנו שבת שלום.