"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:"
(בראשית מ"ה, כ"ח, בראשית מ"ו, א' – ד')
יעקב יושב לו באוהלו, זקן ועייף, ממתין שבניו ישובו ממצריים. והנה הם שבים ובפיהם בשורה שמזעזעת את עולמו "ויפג ליבו כי לא האמין להם", זו תגובתו הראשונית. אך אחרי שנשימתו וליבו חוזרים לקצב רגיל, יעקב מתעשת וקורא בקול גדול – 'רב, עוד יוסף בני חי'! תמונת מראָה לקריאה שיצאה מפי בנו, זה שהפך להיות משנה לפרעה – 'העוד אבי חי'?
ההחלטה מתקבלת מיד – 'אלכה ואראנו בטרם אמות'.
לשון המקרא כאן חוזרת להשתמש בכינוי שניתן לו אז בעלות השחר לאחר המאבק הגורלי, ישראל. אך כשאלוהים פונה אליו הוא קורא לו "יעקב יעקב!" לא פעם אחת, אלא פעמיים! מדוע?
הרמב"ן מפרש: "ויאמר יעקב יעקב – אחר שאמר לו השם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא. וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלשה פעמים. אבל קראו יעקב לרמוז כי עתה לא ישור עם אלהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו. וזה טעם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו (פסוק ח), כי בשם בני ישראל יבאו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם".
ההחלטה לרדת מצריימה, מונעת מרצון אישי של האב לראות את בנו האבוד בטרם ימות. אך היא טומנת בחובה גם החלטה גורלית לעתיד המשפחה המורחבת – לעתיד ישראל.
"כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק, שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו. ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן". (פירוש הרמב"ן, בראשית מ"ו א').
יעקב בטרם יורד מצריימה, עוצר בבאר שבע, באותו מקום ממנו עזב בפעם הראשונה את הארץ צפונה. הפעם הוא יורד דרומה. הוא יודע שהמפגש עם התרבות המצרית לא יהיה פשוט. אוהלי לבן אינם מהווים אתגר כארמונות פרעה. והרי אביו קיבל הוראה מפורשת שלא לרדת מצריימה ולא לחזור על הטעויות שסבא אברהם עשה שם (בראשית כ"ו ב'). יעקב עוצר בבאר שבע לקבל היתר אלוהי, דרך אביו יצחק ולכן לא כתוב ויזבח לאלהי אברהם ויצחק, אלא רק ל'אלהי אביו יצחק'.
אלוהים פונה ליעקב וחוזר וקורא לו יעקב יעקב – לרמוז לו, כך רמב"ן מציע, כי ישראל שנאבק עם אלוהים ויוכל, חוזר להיות יעקב. הפעם הוא העוקב אחר בנו למצריים. הוא ימות שם, בארץ הזרה ל כישראל אלא כאבא של יוסף. אותו יוסף יניח ידיו על עיניו לכשימות, ככל האדם. השם ישראל יצטרך לחכות עד אשר בניו-ממשיכיו יעברו תהליך ארוך של שיעבוד ושחרור. או-אז "אנכי אעלך גם עלה". רק אז יבשילו התנאים של המשפחה המורכבת הזו להפוך לעם. רק אז יחזרו הם להיות ישראל.
שתהיה לנו שבת שלום!
הרב אלונה ניר קרן
