פרשתנו חותמת את ספר בראשית.

פרשת ויחי פותחת בהשבעת יעקב את יוסף כי יקבור אותו באחוזת הקבר של משפחתו:  

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (בראשית מ"ז כט-ל)

ומסתיימת בבקשתו של יוסף לא להיקבר במצרים אלא להיקבר גם הוא בארץ ישראל

מה גורם לאדם לחיות במקום אחד ולבקש להיקבר במקום אחר? מה גורם לנדוד ממקום ומתי מחליטים לשוב אליו? אלה שאלות שכולנו יכולים לשאול ואולי צריכות לשאול יותר. בעולם בו נדודים ממקום למקום הם חלק בלתי נפרד מהחיים, בו א.נשים ומשפחות נודדות ממקום למקום מסיבות שונות – לאן אנו שייכים בסוף? היכן, אם בכלל, נבקש להיקבר? אלו שיקולים משפחתיים, אמוניים, אידיאולוגים ינחו אותנו בבחירות אלה? ומה יהיה הסיפור המשפחתי שנשאיר אחרינו? 

נקודות למחשבה.. כי אני בחרתי לעסוק בהיבט אחר הנובע מהפרשה.

יעקב ,להזכירכם, יורד עם משפחתו למצרים, לשבור את הרעב הכבד ששרר בארץ. לאחר שבע-עשרה שנה של חיים במצרים כשהוא כבר זקן מאוד, וכמעט לגמרי עיוור, אבל צלול מאוד וחכם – הוא קורא לבניו לפני מותו  ואומר להם "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים; הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ט).

 יעקב מבקש לעצב את העתיד של בניו באמצעות סדרת ברכות. כל אחד מהבנים מקבל התייחסות. ברכה ייחודית. אבל חלקם לא מקבלים ברכה אלא תוכחה. יעקב מבקר אותם על דברים לא טובים שעשו.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר (אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל".

יעקב מאשים את שמעון ולוי בשני מעשים מגונים. האחד כשאנשי שכם החזיקו בכוח את דינה אחותם של שמעון ולוי וכנראה גם אנסו אותה, התגנבו האחים לעיר וטבחו בתושביה. השני  על פי הפרשנות המסורתית, ככל הנראה מאשים יעקב את שמעון ולוי על כך שתכננו להרוג את יוסף ולבסוף על כך שמכרו אותו. כי כתוב "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו… וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ".

באותו מעמד הוא בא בחשבון גם עם ראובן על ששכב עם בלהה, אשת אביו יעקב

יעקב מסכם את מניין שנותיו ב'מעטים ורעים היו ימי שני חיי', הוא לא איש שיודע לשמוט את העבר ולהמשיך הלאה. אבל  בשונה מהדורות שלפניו כל בניו מכונסים סביבו.

כולם שותפים למעמד

עד אותו רגע, כל דור לפניו "נפטר "ממי שלא אהב, את אברהם ירש רק יצחק בעוד שישמעאל בכורו גורש עם אימו  את יצחק ירש רק יעקב ועשו נזרק הצידה.

יעקב  נפרד מכולם מהטובים ומהרעים. מכל בניו .בני יעקב – בני ישראל.

כולם בני ישראל. גם הרוצחים שמעון ולוי הם ישראל גם יהודה שהתחתן עם כנענית הוא ישראל ואנחנו בני יהודה וגם ראובן ששוכב עם אשת אביו, כולנו ישראל.

אתם חלק מאתנו גם אם אתה לא ראוי גם אם איננו אוהבים את התנהגותך אנחנו משפחה והמשפחה הזו תמשיך הלאה

חז"ל איגדו את הציפיה הזו לכדי האמירה המוכרת "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה.

בתחילת השבוע עמדנו ברחבת המוסדות הלאומיים רפורמים קונסרבטיבים אורתודוכסים. שמאל וימין מאוחדים במפגן תמיכה באחינו ואחיותינו בתפוצות המתמודדים עם עליה מדאיגה  באירועי האנטישמיות.   באותה שעה בדיוק התקיימה, תחת אותה סיסמא, עצרת דומה בניו יורק.

הפגנת סולידריות כי אחיות ואחים אנחנו. אויב ואיום  מבחוץ תמיד מצליחים לאחד אותנו

אלה הם רגעי חסד של יחד.

 באותו ערב ממש שודר הפרק הראשון של האמריקאים. סדרת הכתבות אותן עשתה העיתונאית יונית לוי בארצות הברית

הכתבה מאירה את מה שרבים מאתנו מכירים וחווים :הערבות ההדדית בין ישראל לתפוצות משנה את פניה או אם תרצו אנחנו מתרחקים זה מזו.

 סיבה אחת להתרחקות היא  על רקע של מחלוקת פוליטית עם מדיניות ממשלת ישראל.  מרבית יהדות ארצות הברית ,יש הנוקבים בנתון של ,70% תומכים במפלגה הדמוקרטית אשר מבקרת את מדיניות ישראל בכל הקשור לטיפול בבעיה הפלסטינאית.

אומר אחד המרואיינים , יהודי המצביע לטראמפ "אין להם (לשמאל האמריקני) החיבור לישראל, תחושה חזקה שישראל היא חלק מהותי מהזהות הפוליטית שלהם, שחייבת להיכנס למשוואה כשיקול במי לתמוך".

האם רק לי זה מצלצל כמו הלחישה ההיא " הם שכחו מה זה להיות יהודים"..

הנשיא טראמפ הגדיל לעשות כשהאשים את מי שמצביע לדמוקרטים בחוסר לויאליות לישראל.

מה שגרם להעמקת הדימוי שיהודי דמוקרטי הוא בהכרח אנטי ישראל. או אנטי ציוני.

 על הקרע הפוליטי מתווסף הקרע הדתי – שבר עמוק בין הזהות הדתית והתרבותית של יהודי ארה"ב מול יהודי ישראל. הרפורמים מול האורתודוכסיים.

דברי הבלע של פוליטיקאים ישראלים בגנות הרפורמים, דברי ההסתה מעוררי חלחלה . והגינוי אם הוא מגיע הוא רפה ולא אפקטיבי.

 

כל אלה מעמיקים את השבר ומגדילים את  המרחק ביננו לבינם.

ומה חלקנו?

סקר שעשינו בקרב צעירים בגילאי 18-25 באמצעות חברת גיאוקרטוגרפיה לקראת הכנס השנתי  " על חבל דק-ישראל תפוצות- עם אחד? כנס שנתי שעושה  המחלקה  לתפוצות בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון הצביע74% מהנשאלים  חשבו שממשלת ישראל לא צריכה להתחשב בהחלטותיה בדעת יהדות התפוצות.

משתתפי הכנס מאות חניכי מכינות קדם צבאיות מכל הספקטרום הפוליטי והדתי , דור המנהיגות הבא של מדינת ישראל, השמנת של הנוער גילה בורות מדאיגה בכל הקשור לאתגרי היהודים בתפוצות ובעיקר ביחס לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיבים המהווים את עיקר יהדות ארצות הברית . הביטויים ששמעתי שם צריכים להדאיג כל מי שעתיד העם היהודי יקר לליבו או ליבה.

ואנחנו כולנו  האם אנחנו מספיק רגישים לספר את סיפורנו  באופן שלא יותיר את שומענו בתחושה של ייאוש מעתידנו כאן או מעתיד קשרינו איתם .

שכן עבורנו החיים בארץ הזו ברור שיש טוב ויש רע יש במה להתגאות ויש במה להתבייש. יש מה לשפר ויש מה לשמר. יש לנו תפקיד בלתווך להם את המציאות המורכבת שבה אנו חיים ולהיות קשובים אליהם לא פחות.

פרשת השבוע באה להזכיר לנו שכולנו בנים ובנות לאותה משפחה. כולנו בני ישראל וכפי שנכונה האמירה שמשפחה לא בוחרים כך לא בוחרים בעם. בשני המקרים נדרשת מחויבות עמוקה לשמר את הקשר .זו עבודה קשה . הצורך להתגבר על מחלוקות כעסים ואכזבות כדי ליהנות מהחום והביטחון שבתחושת ההשתייכות.

הדרך הקלה היא לוותר זה על זו. הקשה היא להתעקש ולזכור שהבשורה של הפרשה הזו  היא שהמשפחה הזו מחויבת להמשיך  כולה יחד.

 12 שבטים שונים ומגוונים במשפחה הזו והם היו ועודם הבסיס לעם שלנו. .

מאחר ופרשת ויחי היא  הפרשה שמסיימת  שמסיימת את ספר בראשית אסיים בקריאה המתבקשת כל כך חזק חזק ונתחזק.

שבת שלום!

סגירת תפריט