דבר תורה – פרשת שבוע "וישלח"

דבר תורה לפרשת "וישלח"

להורי יש חברים טובים. כבר קצת יותר מארבעים שנה חייהם שזורים אלה באלה. הם הכירו כאשר היו שכנים באותה קומה שלישית בבית דירות בקריות – ומאז – אפילו שאלו ואלו עברו לדירות אחרות ואפילו למקומות אחרים בארץ – הם קרובים זה לזה כמשפחה. אני מכירה אותם מאז שאני זוכרת את עצמי. ותמיד, כשהייתי קטנה,  שמותיהם הצחיקו אותי – מזל וזלמן. ביחד ולחוד. מופת לקיבוץ גלויות. הוא מפולין והיא מפרס.

והנה כשמזל הגיעה לסביבות גיל 40 היא החליטה לשנות את שמה למיכל. עד היום, לא משנה שעברו כבר שלושים שנה, כשאמא שלי מספרת על מיכל (ושלא כמו בקמ"ץ אין לנו עוד מְיכליות) – אני שואלת – איזו מיכל? 'מזל', אמי עונה 'מזל של זלמן'. מיכל היא מיכל, אבל מבחינתי היא תמיד תהיה מזל.

ככה זה עם שמות. אנחנו גדלים לתוכם והם נהיים חלק מהעור שלנו. וגם אם העור הזה מתחלף, משהו מהמהות שבהם נותר. כולנו מכירים את השם שלעולם לא ניתן לילדינו שלא נולדו, לא בגלל שהוא לא יפה, אלא בגלל שהוא מזכיר לנו מישהו שהיה אתנו בכתה שלא סבלנו.

 

גם בפרשה שלנו, פרשת "וישלח" ניתן שם חדש לגיבור סיפורנו, רגע לאחר שהוא גובר במאבק על דמות מסתורית:

"ויֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃ וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃ (בראשית ל"ב, כ"ח-כ"ט).

בניגוד לשינויי השם הקודמים בספר בראשית – אברם ושרי או העיר לוז, בה עסקנו בשבוע שעבר, כאן שמו של יעקב לא ננטש לחלוטין. יעקב נשאר יעקב. אך נוסף למהות שהיא יעקב עוד מימד – "כי שרית ותוכל". ישראל.

עד אותו לילה גורלי, יעקב  רק מגיב לקורה, מלשון עוקב – יעקב תמיד עוקב . ובדרך כלל תגובתו היא בתכסיסים, ברמאות, בדרך שכולה "עקוֹב"(מלשון מסובך, פתלתל, עקום). במפגש הזה, קורה דבר שונה – יעקב נאלץ להתמודד פנים אל פנים. יעקב מעיד על כך בעצמו: " כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי."

אין לאן לברוח. יעקב נאלץ להתמודד. פנים אל פנים. עם הדמות, עם האתגרים ובעיקר עם עצמו.

יעקב מתגבר ומתבגר. כך הוא מציל את נפשו שלו.

כשיעקב נוכח כי ניצח את הדמות הוא מבקש שזו תברך אותו. מדוע שוב הוא צריך ברכה? הרי הוא כבר קיבל ברכה מיצחק אביו. בחלום הסולם הוא כבר קיבל הבטחה מאלוהים כי יתברך.

הברכה האמתית מגיעה ליעקב רק כאשר הוא מעז לעמוד פנים אל פנים מול עצמו. מול חולשותיו, חוסר הביטחון שלו. לא במרמה, לא בעקמימות אלא ביושר. כאשר אנו מצליחים להביט נכוחה אל דמותנו, ביושרה – או-אז אנו מסוגלים להתברך. עתה יעקב יכול לפגוש גם אחיו עשיו ואת כל האתגרים הנוספים שיקרו לו בדרכו. יעקב לא מפסיק להיות יעקב, אך עתה יש בידו את הבחירה כיצד להתברך – במרמה ועל העוקם או ביושר וביושרה.

 

וגם שיר לשבת שמילותיו לקוחות מתוך פרשתנו –

קטונתי מכל החסדים / יונתן רזאל

https://www.youtube.com/watch?v=SEVRSKH54fs

בברכת שבת שלום,

הרב אלונה ניר קרן

סגירת תפריט