דבר תורה פרשת בוא

הפרשה שלנו, פרשת בוא,  נפתחת כך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. (שמות י' א')

אלוהים אומר למשה – אעשה כל אלו, כלומר , אנחית עוד רגע ארבע מכות נוספות על פרעה והמצרים כדי לשים את אותתי, כלומר סימנָי, בקרבו. והשאלה היא בקרב מי?

התשובה מתבררת לנו בפסוקים האחרונים של הפרשה –

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  (שמות י"ג ח'-ט')

" וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר–לֵאמֹר מַה-זֹּאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו–בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים […] וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:  כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  (שם, שם פסוקים י"ד וט"ז).

לא בכדי מופיעה כאן שוב ושוב המילה אות.

המכות הן עשר אותות. ולא רק למצרים אלא ואולי בעיקר לנו -לא רק לאלו שיצאו ממצרים, אלא לדורות הבאים, לנו ממש וגם לבנינו ולבנותינו. אם ישאלו– וגם במקרה אם לא (כפי שההגדה מלמדת אותנו בנוגע לילדים שאינם יודעים לשאול) – חובתנו היא לספר ולחזור ולספר – בנס הגדול של השחרור שלנו מעבדות לחירות.

במצריים החירות היתה נחלתו של פרעה לבדו– אך לא לעבדיו (בני ישראל ואלו שאינם בני ישראל). בפרשה הקודמת, פרעה בוחר שש פעמים להתעלם מהבקשה :"שלח את עמי". גם אחרי שמגיעות שש מכות נוראיות.

בפרשה שלנו  אלוהים מכביד את לב פרעה וזאת – דווקא כדי להעצים את יכולת הבחירה שלו.  נשמע סותר. הפרשן האיטלקי בן המאה ה-15 רבי ספורנו מנסה להסביר זאת כך –

"ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך , [שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו], אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, [כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל]. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו", שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית." (ספורנו על שמות ז', ג').

תשובה אמיתית נובעת מבחירה אמיתית, כזו שאיננה מונעת מפחד ממכות אלא מהכרה עמוקה וכנה בגדולת האל ובטובו. הקשחת לב פרעה היתה כדי לתת לו צ'אנס אחרון להכרה כזו בעצמו. פרעה נכשל.

הספורנו ממשיך ומדגישולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעַל אֵל עִם גָבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות.

כלומר גם בסייפא של פרשנותו, ספורנו חוזר אל הבנים. עשרת המכות הינן מסר לבני ישראל – להזכיר להם כי חופש הבחירה קיים להם תמיד, וכשהם עומדים בפני מכות עליהם לפשפש היטב במעשיהם, לבדוק שוב ושוב באם הבחירות שהם עשו נכונות היו ואם לא – יש להם תמיד מקום לתשובה. כזו הבאה מתוך בחירה אמיצה.

שתהיה לנו שבת שלום.