מחר בערב אנחנו משתחררים, יוצאים ממצרים – מעבדות לחירות.

האמנם? האם אי-עבדות הינה בהכרח חירות?

"אם חירות היתה מושג שלילי בלבד", אומר הרב עדין שטיינזלץ, "אם חירות פירושה היעדר עבדות – הרי השחרור מן העבדות מקנה, כשלעצמו, את החירות. אולם יש לחירות גם תוכן חיובי, ותוכן זה איננו נוצר מעצמו על-ידי הורדת העול בלבד. שעבוד הוא מצב שבו אין אדם (או אומה) עושה מה שלבו חפץ, אלא את הדברים שאומרים לו אחרים לעשות. מצב של חירות הוא, כשיכול אדם לעשות את שלבו חפץ, לחיות את חייו שלו. אולם לשם-כך חייב הוא לחפוץ בדברים משלו, חייב הוא שיהא לו תוכן חיים משל עצמו.

להיות בן חורין פירושו: להיות בעל אישיות עצמית, להיות בעל מטרת חיים עצמית, שיש טעם לנסות לחיות אותה על אף כל הקשיים שבה.
[…]
הדברים הללו מובאים בתמציתיות רבה בתוך מאמר מפורסם של חכמינו, הדורשים את הכתוב "חָרות על הלוחות  "(שמות ל"ב, ט"ז) אל תקרא 'חרות' אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות פ"ו מ"ב). הפרדוכס הזה הוא הפרדוכס של החירות כשלעצמה. מי שאינו עוסק בתורה, או בעצם – מי שאין לו תורה, אין לו חיים עצמיים משלו. העובדה שאין עליו כרגע עולו של שעבוד זר הנראה לעין, בעצם אינה משנה לגביו. שהרי מה יעשה בחירות זו שלו, כשאין הוא לאמיתו של דבר רוצה משהו מסוים לעצמו? ועל-כן בהכרח, מטבע הדברים, הוא חוזר ומשעבד את עצמו שוב לבית העבדים, לכל מי שיהא אדון לו, לכל מי שיקבע בשבילו מה לעשות וכיצד לפעול."[1]

מחר בערב נתחיל את הספירה לעבר החג הבא שמשלים את פסח – עוד 49 יום בדיוק נחגוג את שבועות, חג מתן תורה. החג בו תינתן המשמעות אך גם ייאמר לנו בפירוש שחרות על הלוחות. לא בט' כי אם בת' ולכן – יש לנו את החירות – את המחשבה, התודעה ויכולת הבחירה לפרש את התוכן של תורת החיים הזו בצורה שתיתן משמעות וכיוון לחיינו. לא שתשעבד אותנו שוב לחוקים על גבי חוקים, לגדרות וסייגים, לא שנשעבד עצמנו שוב לאחרים שיאמרו לנו מה כתוב או לא כתוב בתורה, אלא שיוציא אותנו לחופשי. באמצעות התודעה, המחשבה והבנת היעוד שלנו נדאג שאנחנו והאנשים סביבנו יזכו לחירות.

עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי.[2]

שיהיה לכולנו חג חירות שמח!

[1] מתוך אתר "ישיבה" https://www.yeshiva.org.il/midrash/352

[2] יהודה הלוי