השבוע חגגנו את ט"ו באב. חג האהבה היהודי.

הלכתי לי אל פרשת השבוע, פרשת עקב בספר דברים ובדקתי מתי מופיע השורש אה"ב. למזלי הוא אכן מופיע. לא המון, אבל מספיק.

הפרשה שלנו היא המשך הנאום הארוך של משה. ובפרשה שלנו, בכלל בכל הנאום כולו – משה מדבר על שלשה סוגים של אהבה ואצטט מתוך הפרשה שלנו:

  1. אהבת האל אותנו:

"כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה,

"וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"

  1. החובה שלנו לאהוב את אלוהים

"וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ".

  1. ואחרון – חובתנו לאהוב את הגר:

"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.  יט וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם."

בדקות הקרובות רוצה אני לומר ששלשת האהבות האלה – חד הן. אהבה היא אהבה היא אהבה. והיא מצווה.

לפחות פעם אחת ציטטתי את הפילוסוף והפסיכואנליטיקן, אריך פרום והערב אעשה זאת שוב – הוא אומר "האדם מחונן בבינה. האדם הוא חיים מודעים לעצמם. יש לו מודעות לעצמו, לזולתו, לעברו, ולאפשרות עתידו. מודעות זו לעצמו כישות נפרדת, מודעות לתוחלת חייו הקצרה […], לחוסר הישע שלו מול כוחות הטבע והחברה, כל אלה עושים את קיומו הנפרד לכלא קשה מנשוא. דעתו היתה נטרפת אלמלא היה יכול לשחרר את עצמו מהכלא הזה ולהושיט את ידו, להתאחד בצורה זו או אחרת עם בני אדם אחרים ועם העולם שמחוצה לו.

[זהו] אם כן הצורך העמוק ביותר של האדם….איך להתגבר על הנפרדות, איך להגיע לאיחוד, איך לחרוג מחייו כפרט ולמצוא את עצמו במצב של אחדות".

ומה הדרך שלנו לגבור על הבדידות? אהבה!

"האהבה היא כח המפיל את המחיצות המפרידות בין אדם לחברו , המאחד אותו עם אחרים, האהבה עוזרת לו להתגבר על תחושת הבידוד והנפרדות, אבל היא מאפשרת לו להיות הוא עצמו, לשמור על שלמותו. הפרדוקס באהבה הוא ששתי נפשות נעשות לאחת ובכל זאת נשארות שתיים"

"האהבה היא פעילות, לא תוצאה סבילה. טורחים למענה ולא 'נופלים לתוכה'. בדרך הכללית ביותר נוכל לתאר את האופי הפעיל של האהבה אם נאמר שהאהבה היא בראש וראשונה נתינה ולא קבלה".

במעשה האהבה – בנתינת עצמי, במעשה החדירה לתוך הזולת, אני מוצא את עצמי, אני מגלה את עצמי, אני מגלה את שנינו, אני מגלה את האדם."

 

וכך כאשר אני אוהבת – ילדים, הורים, בני או בנות זוג, חברים, אנשים, מולדת אני מקרבת. אני נותנת משהו מעצמי, לא כהקרבה לא כויתור, אלא כדי לגלות משהו על עצמי.

ולכן כה חשובה האהבה השלישית – ואהבתם את הגר. את האחר. כל אחר. רק כאשר אנו יוצאים מעצמנו אנחנו יכולים להתגבר על הכלא התודעתי שאנו נמצאים בתוכו בהיותו בני אנוש מודעים לעצמם. באהבה בנתינה הזו אנו מתעלים, האהבה היא היא מעשה אלוהי, היא היא מעשה אנושי.

ולכן האמירה החשובה ביותר מספר דברים – שמע ישראל ה' אלוהיך ה' אחד עטופה משני צדדים בקריאת השמע בתפילה בברכת אהבה: "אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו" ומהצד השני, ההמשך של השמע מספר דברים – ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך.

אהבת אלוהים היא היא אהבת האדם ואהבת האדם – באשר הוא אדם היא היא אהבת אלוהים. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.

שתהיה לנו שבת מלאה באהבה ובשלום.